ב ר י   פ ר י ג ת
סופר ומתשבץ
התחלת הספר - בלשיות הכדורגל   הקרב על האליפות


התחלת הספר - בלשיות הכדורגל   הקרב על האליפות                                  חזרה למסך הקודם

                                                                           .1.
                                                    הבלשית הכי טובה בעולם

הבחור במשקפי-השמש עמד ליד הקוּפּות ובחן את הקהל שבא לקנות כרטיסים. שני אנשים שהתקרבו לקוּפה משכו את תשומת-לִבּו. הוא מיהר לחסום את דרכם.
"הֵיי, רוצים כרטיסים?" שאל בתַקיפוּת.
שני האנשים סקרו את התור הארוך בקוּפות ואחד מהם עיקם את פניו.
"בכמה?" שאל. הבחור אמר לו. האיש הביט שוב אל האנשים הנדחפים ונמחצים בדרך אל הקופות, התייעץ במבטים עם חברו והסכים. הוא שילם וקיבל שני כרטיסי-הזמנה.
הבחור במשקפי-השמש חייך. הוא מכר במחיר מלא עוד שני כרטיסים שלא עלו לו אפילו אגורה.
השניים צעדו משם אל שערי הכניסה של מגרש הכדורגל. הבחור מיהר לפנות אל קבוצה של ארבעה אנשים שהגיעו בהליכה מהירה, דיברו בקול רם ונראו לחוצים. הוא התעלם מהנערה שעמדה בצד ונראתה משועממת. נראה שהיא חיכתה למישהו שאיחר.
הנערה הביטה בשעון היד שלה, הנידה בראשה לשלילה והלכה משם. הבחור אפילו לא הרגיש בכך. הוא מכר עוד ארבעה כרטיסים והיה מרוצה.
לאחר חמש דקות הבחור כבר לא היה מרוצה. אדם שמן לבוש אזרחית ושוטר במדים ניגשו אליו.
"אפשר בבקשה לראות את הכרטיסים שאתה מוֹכר?" שאל אותו השמן.
"כרטיסים? אני לא מוכר שום כרטיסים!" אמר הבחור במשקפי-השמש.
פתאום הופיעה הנערה מאחורי גבו.
"ועוד איך שהוא מוֹכר," אמרה לשוטר. "הוא מוֹכר כרטיסי-הזמנה במחיר מלא, ויש לו עוד המון כרטיסים כאלה בכיסים. הוא משיג אותם מאיפה שאמרתי לכם!"
השוטר לא היסס והורה לבחור במשקפי-השמש לבוא אִתו. הבחור נעץ מבט מלא זעם בנערה, אך זו לא התרגשה והתעלמה ממנו. השוטר והבחור התרחקו מהמקום ויעל הִרשתה לעצמה לחייך בהקלה.
"יעל, כל הכבוד לך," אמר האיש השמן לנערה. "הספסר הזה גרם נזק כספי לאגודת מַכַּבִּי רָמַת-נוֹף. טוב שנפטרנו ממנו. עכשיו אנחנו נוכל גם לדאוג שאף אחד אחר לא יוכל להשיג כרטיסי-הזמנה בדרך הזו."
"כן," הִנהנה יעל. "עקבתי אחריו הרבה זמן. הוא נזהר מכּל מי שנראה לו שוטר מחופש. אבל למה שהוא ייזהר מסתם נערה? זו הייתה הטעות שלו."
"את ללא כל ספק הנערה הבלשית הכי טובה בעולם," החמיא לה חַיִים זוּכוֹבִיצְקִי - מנהל קבוצות הנוער, הנערים והילדים באגוּדת מכבי רמת-נוף. הוא לחץ את ידה של יעל המרוצה. יעל נפרדה ממנו והלכה לפגוש את חבריה.
                                                                              -------
שער!
השופט אַבְרָמוֹבִיץ' הורה באצבעו אל מרכז המגרש.
שחקני קבוצת הנערים של מכבי רמת-נוף סיימו להתחבק וחזרו אל חצי המגרש שלהם כשהקהל ביציעים מוחא כפיים באדישות.
"איזה יופי!" אמרה תָמָר גוֹלָן ליָעֵל גָאוֹן. שתי הנערות ישבו ביציע שהיה כמעט ריק, ובדקות האחרונות שוחחו ביניהן על כל דבר חוץ מכדורגל. "חשבתי שאני הולכת למות משִׁעמום. במחצית השנייה המִשחק היה על הפנים. כמעט בא לי לקום וללכת הביתה."
"נכון," הסכימה יעל. "פחדתי שגם השופט יירדם! היה כל-כך חם שזה לא פלא שלאף אחד לא בא להתאמץ. מזל שהתחילה לנשוב קצת רוח ואופיר עשה טובה והתחיל לרוץ. הנה, את רואה? המשחק התעורר. עכשיו גם אנחנו נוכל להתעורר."
רוֹן גוֹלְד, החָלוּץ המֶרְכָּזִי של מַכַּבִּי הֶרְצְלִיָה, חרק בשיניו והניח את הכדור על נקודת האמצע. נכון, קבוצתו לא האמינה שתוכל לנצח, אבל לפגר 3 : 0 בתוצאה? זה היה יותר מדי בשבילו.
כי לפני שהמשחק החל, הבטיח רון לחבריו לקבוצה שהיום הוא יבקיע שער. החלוץ המרכזי החליט לעשות הכול כדי לכבוש לפחות שער-כבוד בזמן שנותר עד לסיום המשחק.
השופט שרק והמשחק חוּדש. רון גולד שלח כדור ארוך אל דָנִי אוֹחָנָה, הקִיצוֹנִי השְׂמָאלִי של מכבי הרצליה, ובעצמו מיהר אל קו ה-16 של הקבוצה היריבה. דני פרץ עם הכדור באגף שלו, עקף בקלות את המָגֵן היְמָנִי שמוּלוֹ והרים את הכדור לרחבת היריב. רון גולד הגיע ראשון אל הכדור ובעט אותו מהאוויר אל הפינה השמאלית של השער.
יָרוֹן חֲתוּלִי ריחף באוויר וקלט את הכדור, שלצופים נראה עושה את דרכו אל הרשת.
"יופי ירון! אייל, תתעורר שם! אל תיתן לו לעבור אותך ככה!" שאג מְאַמֵן מכבי רמת-נוף אל השׁוֹעֵר ואל המגן הימני של קבוצתו. השופט אברמוביץ' עצר מיד את המשחק, מיהר אל המאמן והורה לו פעם נוספת לשוב אל מקומו מעבר לקו.
אמרו על המאמן אֱלִיעֶזֶר רוֹזֶנְטַל שהוא משקיע את הנשמה תוך כדי המשחק, ממש כאילו שיחק בעצמו. מסַפּרים שפעם באמצע משחק של קבוצתו, כשהכדור התקרב אל קו-החוץ, שכח המאמן הנלהב שהוא רק מאמן, נכנס אל המגרש, עצר את הכדור ומסר מסירה מצוינת לחלוץ קבוצתו. כמובן, השופט פסל את השער והרחיק את המאמן מהמגרש...
"אם אתה לא מתיישב ומנמיך את הקול שלך, אני מרחיק אותך ישר ליציע!" הזהיר השופט אברמוביץ' את המאמן רוזנטל. "למה אתה מתלהב כל-כך? הרי אתם מובילים בהפרש משכנע."
לֵייזֶר רוזנטל מיהר להתיישב והשתדל לשתוק. במהלך העונה הוא הורחק כבר פעמיים מהמגרש מפני שהסתער על שופט שפסק פסיקה מעוררת מחלוקת נגד קבוצתו. כעת, לקראת סיום העונה, לא היה מאמן מכבי רמת-נוף מעוניין להיעדר מהמשחקים החשובים שנותרו לקבוצת הנערים שאימן. הוא התיישב על הספסל והניח את כף-ידו על פיו.
השופט אברמוביץ' חידש את המשחק. שחקני מכבי רמת-נוף נראו כמסתפקים בתוצאה, ובכך הזמינו התקפות הרצלייניות.
ושוב התקפה של מכבי הרצליה. החלוץ המרכזי קיבל מסירה מהקַשָׁר שלו והסתער לעבר השער. אוֹרֶן זוּכוֹבִיצְקִי, הבַּלָם השמן של רמת-נוף, ניסה לסגור לו את הדרך. רון גולד כִּדרֵר הצִדה, עקף את הבלם ודהר אל השער כשבינו לבין הרשת נותר רק ירון חתולי. השוער ניצל את הכִּדרור הצִדה, יצא לקראת החלוץ וחסם את הפינה. החלוץ ניסה לעקוף גם אותו, אך ירון, בזינוק התאבדות לרגליו, קלט את הכדור.
"אורן, תתעורר..." החל לייזר לצרוח, אבל נזכר ומיהר לנשוך את שפתיו.
"אז מה את אומרת?" שאלה תמר את יעל. "השופט ירחיק את לייזר או שהוא יצליח להתאפק?"
"כבר לא נשאר מספיק זמן עד סוף המשחק," אמרה יעל בהיגיון. "גם אם לייזר לא יצליח להתאפק, אני חושבת שהשופט יתאפק! אני בטוחה שהשופט רוצה לגמור את המשחק בלי הסתבכויות מיותרות וללכת הביתה."
"אני יכולה להבין אותו," הִנהנה תמר. "זה גם מה שאני רוצה לעשות!"
"מזל שירון עומד בשער," ציינה יעל. "אם לא הוא, היינו חוטפים שני שערים וכל המשחק היה נראה אחרת בדקות האחרונות..."
"רק רגע!" התלהבה תמר. "תני לראות את ההתקפה הזו. אני מריחה שער!"
נותרו שלוש דקות לסיום המשחק. מכבי רמת-נוף פיתחה התקפה. אוֹפִיר פֶּרִי שעמד בקו אחד עם ההגנה ההרצליינית, סימן לעֵרָן פַּרְדֵס. ערן הבחין בו ושלח באחת כדור ארוך לכיוון השער. אופיר התחמק ממלכודת הנִבדל ויצא לדרך בריצה מסחררת כששני מָגִינִים של מכבי הרצליה רודפים אחריו משני הצדדים כמו משמר כבוד. אופיר הקדים אותם בקלות ומול השוער ההרצלייני שיצא מולו, בעט פנימה.
4 : 0 !
אוהדי קבוצת מכבי רמת-נוף השתוללו ביציעים ושאגו את שמו של אופיר. ביניהם בלטו במיוחד שתי הבנות, האחת גבוהה מאוד וחברתה נמוכה, שהתחבקו בשמחה ונופפו בידיהן.
"אמרתי לך שיהיה שער!" התלהבה תמר. "אל תגידי שלא אמרתי לך!"
"נכון שאמרת," הסכימה יעל. "אבל את אומרת ככה כמעט לפני כל התקפה של רמת-נוף. אם אין גול, אז אין. אם יש, את ישר אומרת - 'אמרתי לך'!"
תמר העמידה פני נעלבת.
"טוב, בסדר!" אמרה. "כולם יודעים שאת הנערה הבלשית הכי טובה בעולם. אבל כשאת יושבת אִתי ביציע ורואה משחק כדורגל של נערי מכבי רמת-נוף, אולי תנסי להפסיק להיות בלשית ותהיי סתם אוהדת שרופה כמוני?" והיא סובבה את ראשה אל המגרש.
"כל הכבוד אופיר!" שאגה בכל כוחה. "תמשיך ככה!" אופיר פרי שמע את הצעקה, הִפנה את ראשו אל היציע ונופף לנערה הגבוהה.
"איזה יופי! הוא אפילו שמע אותי!" אמרה תמר בשמחה.
"במשחקי צמרת עם קהל יותר גדול ביציעים, אפילו אני לא אצליח לשמוע אותך!" ציננה יעל גאון את התלהבותה של חברתה.
התקפה נואשת אחרונה של מכבי הרצליה. הקיצוני השמאלי בעט מרחוק אל השער, אך ירון חתולי זינק היטב והדף לקֶרֶן את הכדור המסובב. כדור הקרן הורם לרחבה וירון גבה-הקומה התרומם מעל כולם וקלט בביטחון את הכדור בידיו כשאת פעולתו מלווה שריקת הסיום של השופט אברמוביץ'.
לייזר רוזנטל מיהר להיכנס אל המגרש והתנפל על חניכיו המיוזעים כשפניו מביעים שביעות-רצון. הוא טפח על שכמם של כמה שחקנים וחיבק שחקנים אחרים.
שחקני מכבי הרצליה לחצו ידיים עם שחקני מכבי רמת-נוף וירדו מהמגרש עם הדשא המטופח. הקהל המועט ביציעים, שהורכב ברובו המכריע מנערים אוהדי מכבי רמת-נוף, החל להתפזר.
שחקני מכבי רמת-נוף שנראו אדישים לניצחון, עשו כעת את דרכם אל חדר ההלבשה. לייזר נכנס אחרון ואסף את השחקנים לפני שאלה ייכנסו למקלחות.
"מה אני אגיד לכם, חֶבְרֶ'ה? כל הכבוד!" אמר בקולו הרועם. "ניצחון חלק. ואל תספרו לי שהניצחון הזה היה צפוי מראש. לפעמים אפשר להפסיד משחק כזה נגד קבוצת תחתית ואחר-כך לבכות כל העונה..."
"לייזר, חם לנו!" צעק מישהו מן השחקנים. לייזר אפילו לא היה צריך להפנות את ראשו כדי לדעת שהצועק היה החלוץ אופיר פרי.
"כן, בסדר. אני יודע שחם לכם," הִנהן לייזר. "אבל בכל-זאת, רק כמה מילים על המשחק. החלוצים עשו הפעם עבודה טובה. ובמה שנוגע להגנה, מכבי הרצליה הגיעה בסיום המשחק יותר מדי פעמים למצבי בעיטה לשער שלנו. אם אנחנו נשחק כך מול קבוצות חזקות יותר, אנחנו נספוג שערים. אורן ועומר, אני צריך לעבוד אִתכם באימונים על הקֶשֶׁר בין שחקני ההגנה. בזמן האחרון אתם סומכים יותר מדי על ירון שיעצור את הבעיטות לשער. ואתה ירון," הוא טפח בידו על כתפו של ירון חתולי, "היית שוב מצוין. עם עמידה כזו בשער, אנחנו נזכה בסוף במקום הראשון בליגה במחוז שלנו."
לייזר הוסיף שתי הערות מקצועיות קצרות על המשחק, ולסיום הזכיר לנערים את מה שהם ידעו ממילא, שהאימון הבא ייערך מחרתיים ביום רביעי בצהריים.
"אתם רואים?" אמר לשחקניו. "זה לקח רק כמה שניות!"
"כן, בטח," צעק אופיר פרי. "כמה שניות יש ברבע שעה?"
לייזר החליט להתעלם ממנו.
"ערן," פנה המאמן אל ה"קֶפְּטֵן" (ראש הקבוצה) של קבוצת הנערים. "אני צריך להחליף אִתך כמה מילים. כל השאר חופשיים למקלחות."
ערן פרדס עיווה את פניו, ניגב את הזיעה ממצחו וניגש עם לייזר רוזנטל לחדר התִדרוּך. שאר הנערים מיהרו למקלחות כשהם שואגים בהתלהבות.

                                                                              .2.
                                                           מי עוקב אחרי השוער?

לאחר כחצי שעה נמצאו רוב השחקנים מחוץ למגרש. רק שני שחקנים לא עזבו. השניים המתינו לערן פרדס שעדיין התקלח. היו אלה אופיר פרי וירון חתולי. שלושת הנערים היו חברים טובים, למדו באותה כיתה באותו בית-ספר ברמת-נוף ונהגו להתרועע גם לאחר המשחקים. יחד אִתם חיכו שלושה נערים נוספים שלמדו גם הם באותה כיתה. הראשון היה אַלוֹן סֶלַע, נער גבוה ושרירי שנראה מאושר מניצחונם של חבריו. לידו עמדו שתי בנות. לנמוכה מבין השתיים, יעל גאון, היו שתי עיניים חודרות ומוח שלא שכח שום פרט. השנייה, תמר גולן, הייתה גבוהה יותר מכל חבריה ושיחקה כדורסל בקבוצת הנערוֹת של מכבי רמת-נוף. אלון, יעל ותמר היו אוהדים של קבוצת הנערים של מכבי רמת-נוף וליוו את קבוצתם לכל משחקי הבית והחוץ. שלושתם ישבו ביציע ועודדו ללא הרף את הקבוצה ובמיוחד את שלושת חבריהם השחקנים.
ערן יצא מחדר ההלבשה. ארבעת הבנים ושתי הבנות החלו ללכת הביתה.
"אז מה, גוֹרִילָה?" שאל אופיר את אלון סלע. "איך נהנית מהמשחק היום?"
"איך אפשר ליהנות משִׁעמוּמוֹן כזה?" נאנח גורילה. "אם לא הייתם כובשים שני שערים בחמש הדקות הראשונות, אולי היה קצת מתח. אבל אתם הרגתם את המשחק על ההתחלה. אחר-כך עברה שעה בלי שיִקרה כלום, ורק בסוף התעוררתם קצת והֵערתם גם אותי."
"הם עשו בדיוק את מה שהמאמן אמר להם לעשות," ציינה יעל. "נכון, גִ'ירָפָה?"
"נכון, נְמָלָה," הִנהנה ג'ירפה. "אני מעדיפה משחקים משעממים לטובתנו על משחקים שמוציאים את הנשמה."
"גם אני, גם אני!" אמר גורילה. "סתם עקצתי את יַתוּשׁ."
"אם לא אכפת לך גורילה, מי שצריך לעקוץ, זה יתוש ולא אתה! הוא עוקץ את הגנות היריב," הזכירה לו נמלה. "אז תעשה טובה ואל תעקוץ אותו. עם המשקל המצומצם שלו, הוא יצטרך לשכב חודשיים בבית-חולים."
"שמתם לב שעד עכשיו לא נתתם לגורילה לענות ליתוש על השאלה?" העיר ירון. "אז מה גורילה? איך באמת נהנית מהמשחק היום?"
"מה אני אגיד לך, חָתוּל? האמת שנהניתי מכל רגע," אמר גורילה. "העמידה שלך בשער הייתה מצוינת. ויתוש שבר היום כמה שיאים בריצות קצרות בדרך לשער של מכבי הרצליה. המגינים שלהם היו ממש מסכנים כשהוא התחיל לרוץ."
"אתה ממש מנתח יופי את המשחק," לעגה לו נמלה. "אבל תִראה איזו צורה יש לך! במקום לדבר, היה יותר טוב אם היית עושה! אתה מתאמן כל השנה בקבוצה כדי לשפר את הכושר שלך אבל אתה מסרב לשחק. תראה את אורן זוכוביצקי. הוא שמן כמעט כמוך והוא בלם מצוין!"
"הֵיי, למה את מתכוונת?" נעלב גורילה. "מי שמן?"
"סליחה, רחב עם הרבה שרירים," תיקנה נמלה.
"זה נכון," אישר ערן פרדס. "אם היית קצת יותר רציני, יכולת גם אתה לשחק אִתנו."
"אוי, פַּנְתֵר. אל תתחיל עוד פעם! תעשה טובה ותרד ממני," התגונן גורילה. "אמרתי לך כבר אלף פעמים שאין לי חשק לרוץ אחרי הכדור על מגרש שלם. אני מעדיף לשבת ביציע ולצפות בכם. האימונים אִתכם זה דבר אחר. ככה אני מקבל כושר. אתם יודעים שחלום חיי זה להיות מתאגרף ואני אהיה אלוף אוֹלִימְפִּי!" וגורילה תופף בידיו בכוח על חזהו המוצק.
לא קשה לנחש מנין בא לגורילה שמו, ממש כמו שהשם יתוש הודבק לאופיר פרי מפני שכשהסתובב ברחבה ושינה כיוון במהירות, אף מגן יריב לא הצליח לתפוס אותו. ירון חתולי נקרא חתול לא רק בגלל שם המשפחה שלו, אלא גם בגלל גמישותו וזינוקיו החתוליים. ערן נקרא פנתר בעיקר תודות לשקט שאִפיין את משחקו במרכז השדה כשניוֵוט את חבריו אל שער היריב והזכיר להם את הפנתר מ"ספר הג'וּנגל" המצויר של ווֹלְט דִיסְנִי. על נמלה אמרו שהיא הולכת כל הזמן עם הראש באדמה ומחפשת עקבות של פושעים בניסיון לפענח תעלומות בלשיות, וג'ירפה הביאה את הכינוי שלה מקבוצת הכדורסל ששיחקה בה.
"פנתר, נמלה, תעשו טובה ותעזבו את גורילה בדיוק איפה שהוא נמצא," התערב יתוש. "עם השאגות שלו ביציע, הוא עוזר לנו הרבה יותר כאוהד מאשר כשחקן. הוא ממש מהמם את שחקני היריב בצעקות האֵימים שלו."
"תודה רבה," החזיר גורילה. "אתה עושה ממני ממש מפלצת. אבל אני מוכן לבלוע הכול, העיקר שתנצחו."
"חתול, מה יש לך?" שאלה אותו ג'ירפה.
"מה יש לי? על מה את מדברת?" הופתע חתול.
"אולי תפסיק להסתכל אחורה כל הזמן? אתה מעצבן אותי!" נשפה ג'ירפה.
"נכון," הסכימה נמלה. "אלא אם כן זה חלק מהאימון שלייזר נתן לך כדי לשפר את גמישות שרירי הצוואר שלך. עם צוואר גמיש, אתה לא תצטרך להסתובב כדי להביט אל הרשת אחרי שתחטוף גוֹל!"
"אתם יכולים לצחוק כמה שאתם רוצים, אבל מישהו עוקב אחריי מהרגע שיצאנו מהמגרש," אמר חתול בקול מודאג.
"הֵיי, עכשיו אתה מגלה סימנים של לחץ ששחקנים חוטפים לפני מִשחק ולא אחרי משחק," הודיעה לו נמלה. "אנחנו הולכים כאן שישה. מאיפה אתה יודע שהוא עוקב אחריך? אולי הוא עוקב דווקא אחריי? לא שאני מתלהבת מזה במיוחד, אבל ככה זה היה נשמע יותר הגיוני, לא?"
"אבל זו לא הפעם הראשונה שאני רואה אותו!" הדהים חתול את חבריו. "ראיתי אותו כבר אתמול. הוא עקב אחריי בשתי הזדמנויות שונות ואני הייתי אז לגמרי לבד. תאמינו לי שאני לא עובד עליכם... הֵיי! הנה! אתם רואים אותו שם?"
חתול הצביע על בחור שהלך בכיוון שלהם אבל במרחק גדול מהם. הלה ראה כיצד השישה מביטים בו ולפתע שינה כיוון ונעלם.
"ראיתם איך הוא הסתלק כשהוא ראה שאני מצביע עליו?" אמר חתול בניצחון. "אני אומר לכם שהוא זומם עליי משהו רע, אחרת הוא לא היה עוקב אחריי כל הזמן."
"אתה יודע מה?" צחק יתוש. "נדמה לי שבמקום ירון, היו הוריך צריכים לקרוא לך יוֹסֵף!"
"למה?" הופתע חתול.
"מפני שאתה בעל חלומות!" הסביר יתוש.
"אתה טועה," התערבה נמלה. "הוריו היו צריכים לקרוא לו יַעֲקב!"
"למה?" הגיע תורו של יתוש להיות מופתע.
"כי עוקבים אחריו!" הסבירה נמלה. "בחייך, חתול. ממתי הפכת להיות כל-כך חשוב? למה שמישהו יתעניין בך כשאבא שלך הוא סתם נגר ולא ישלם אפילו אגורה כופר-נפש עבורך?"
"מה זאת אומרת אבא שלי הוא סתם נגר?" נעלב חתול. "מכל רחבי השרון באים לנגרייה שלו כדי לקנות רהיטים..."
"אז אולי הבחור הזה עוקב אחריך בגלל שהוא לא יודע איפה הנגרייה של אבא שלך?" צחקה נמלה. "אולי הוא רוצה שתיתן לו את הכתובת כי הוא רוצה לקנות רהיטים אצל אבא שלך?"
"את יכולה לצחוק כמה שאת רוצה," עיקם חתול את פניו. "את עוד תראי מי צדק!"
ולצערה, נזכרה יעל בדבריו של ירון רק כשהיה מאוחר מדי!
ששת החברים הגיעו בינתיים לרחוב דליות, בו גרו כולם. הרחוב הארוך נקרא כך על שם חָנָן דַלְיוֹת המנוח שהיה ראש-העירייה הראשון של רמת-נוף. השישה החלו לנשור ככל שהתקדמו לאורך הרחוב עד שכולם נכנסו לבתיהם.
ערן נכנס לחדר המדרגות של הבניין בו גר, כשבפתח הבית פגש את שכנו וחברו טַל יִצְחָקִי. בעבר היו ערן וטל חברים טובים ונהגו לשחק ביחד. כיום הם לומדים באותה כיתה ולעתים גם מכינים יחד שיעורים. אבל טל אינו שייך לחבורה של ערן. הסיבה לכך היא, איך לא, הכדורגל!
בכִתתם של טל וערן אוהדים כל התלמידים את מכבי רמת-נוף. כולם, חוץ מטל יצחקי. טל העדיף ללכת בעקבות אביו ואחיו הגדול, וברגע שגילה שהוא מסוגל לבעוט היטב בכדור, מיהר להירשם לקבוצת הילדים של הַפּוֹעֵל רָמַת-נוֹף. החל באותו רגע הפכו ערן וטל להיות מתחרים על כר הדשא ופעמיים בשנה אף שיחקו זה נגד זה במשחקי ה"דֶרְבִּי" של שתי קבוצות הנערים מאותה העיר.
"שלום טל," קידם ערן את פני שכנו.
"מה העניינים?" החזיר טל בשאלה.
"היה לכם היום משחק חוץ, לא?" העיר ערן.
"כן, אז מה?" תמהּ טל.
"כי הספקת לחזור לרמת-נוף והגעת מוקדם הביתה," הסביר ערן.
"אַה, כן," הִנהן טל. "הקדימו לנו את המשחק בחצי שעה."
"כמה יצאתם היום?" שאל ערן.
"ניצחנו 4 : 1," הזדקף טל. "אני הכנסתי גול אחד. כמה יצאה מכבי? בטח גם אתם ניצחתם, נכון?"
"4 : 0 כמו כלום," השיב ערן וגם כתפיו הזדקפו. "וגם אני כבשתי שער אחד. אז מה, טל? למכבי רמת-נוף נשארו חמש נקודות יתרון על הפועל. עושה רושם שהשנה כבר לא תוכלו לקחת מאִתנו את המקום הראשון, אַה?"
"הליגה עדיין לא נגמרה," החזיר טל במעט כעס. "חמש נקודות הן לא פער שאי-אפשר לסגור, בעיקר שעדיין מחכה לכם משחק נגדנו, והמשחק הזה שווה שלוש נקודות."
"זה נכון," הודה ערן. "אבל שכחת שנשארו בסך-הכול שלושה מחזורים לסיום. אם ננצח בשני המשחקים הבאים שלנו, נגיע למשחק נגדכם במחזור האחרון כשאנחנו כבר אלופי המחוז. אתם תוכלו לנצח באיזו תוצאה שיתחשק לכם, אבל אנחנו נישאר האלופים וזה מה שקובע."
"קודם נראה אתכם מנצחים בשני המשחקים הבאים שלכם," אמר טל.
"ואם לא?" השיב ערן. "מי אמר שאתם תנצחו בשני המשחקים הבאים שלכם? אבל אני מציע שנחליף נושא. אנחנו סתם טוחנים מים!"
טל הסכים מיד כדי למנוע מצב שבו האווירה בחדר המדרגות תתחיל להתחמם. בעבר כבר קרה שוויכוח על שתי הקבוצות התפתח לריב מילולי מיותר בין השניים. השנה נמצאו קבוצות הנערים של מכבי ושל הפועל רמת-נוף בצמרת הליגה וזו הייתה סיבה טובה למתח הגדול שליווה את ערן וטל.
בכל אופן, השניים אכן שינו נושא... ועברו לנתח את סיכויי קבוצות הבוגרים של עירם לקראת מחזור השבת. בוויכוח הזה הייתה ידם של טל וקבוצתו על העליונה. ערן הלחוץ "ירד להגנה" והחל להמציא תירוצים. למזלו שמעה אִמו של טל את קולותיהם בחדר המדרגות ומיהרה לקרוא לבנה. ערן נשם לרווחה ועלה הביתה.
                                                                              -------
בצהרי יום רביעי נפגשו שוב שחקני קבוצת הנערים של מכבי רמת-נוף במגרש הכדורגל. לייזר רוזנטל קידם את פני הבאים. כל שחקן שהגיע, מיהר מיד אל לוח-המודעות. בצִדו הימני של הלוח הודבק העתק של דף מודפס ובו תוצאות מחזור משחקי הליגה לנערים במחוֹז הַשָׁרוֹן שנערכו ביום שני האחרון. מכבי רמת-נוף השתתפה בליגה של מחוז השרון יחד עם עוד אחת-עשרה קבוצות נערים. לאחר תשעה-עשר מחזורים נותרו רק שלוש קבוצות עם סיכויים לִזכּות במקום הראשון בסוף העונה.
כך שצמרת הטבלה, כפי שהופיעה בראש הדף, הייתה:
1.מכבי רמת-נוף19 1513 55 : 3 52+ 46
2.מכבי נתניה19 1351 48 : 6 42+ 44
3.הפועל רמת-נוף19 1324 58 : 12 46+ 41

מהנתונים בטבלה המודפסת ניתן להבין את העובדות הבאות:
מכבי רמת-נוף נמצאה במקום הראשון בטבלה לאחר תשעה-עשר משחקים, שבהם ניצחה בחמישה-עשר משחקים, סיימה פעם אחת בתיקו והפסידה בשלושה משחקים.
בסיכום כל המשחקים ששיחקה עד כה, כבשה הקבוצה חמישים וחמישה שערים וספגה שלושה שערים.
הֶפְרֵשׁ השערים של מכבי רמת-נוף (שהוא ההפרש בין מספר השערים שהקבוצה כבשה לשערים שהקבוצה ספגה) היה 52 לזכוּתה.
כתוצאה ממספר הניצחונות (חמישה-עשר ניצחונות כפול שלוש נקודות עבוּר ניצחון) והתֵיקוּ (תוצאת תיקו אחת כפול נקודה אחת עבוּר תיקו), צברה מכבי רמת-נוף עד כה בסך-הכול ארבעים ושש נקודות.
המקום בטבלת הליגה נקבע על-פי מספר הנקודות שצברה כל קבוצה, ולכן מכבי רמת-נוף הובילה את הטבלה במקום הראשון.
חשוב לציין כי אם לשתי קבוצות יש מספר נקודות זהה, מדורגת גבוה יותר הקבוצה בעלת הפרש השערים הטוב יותר.
                                                                              -------
לייזר רוזנטל הריץ את השחקנים אל המגרש. מכולם, רק רוֹנֵן בֶּן-דְרוֹר החולה היה חסר. אל לייזר נלוותה העוזרת הלא-רשמית שלו, תמר גולן.
תמר ויעל נכחו בקביעות באימונים של קבוצת הנערים. בתחילת העונה החלה תמר גולן, שכזכוּר שיחקה בקבוצת הכדורסל של נערות מכבי רמת-נוף, להעיר ללייזר על צורת אימוני הכושר של הנערים. לייזר נעלב וצעק עליה, אך בהמשך גילה להפתעתו שתמר מגלה ידע רב בנושא. הוא שינה את דעתו והחל להיעזר בה באימוני הכושר של הנערים, ולקראת סוף העונה אפילו נתן לה לנהל את אימוני הכושר בעצמה.
בתחילת העונה סירבו הנערים להישמע למאמנת כושר בת-גילם. אחרי כמה אימונים גילו הנערים שתמר משפרת את הכושר הגופני שלהם והחלו לשתף אִתה פעולה. התוצאות נראו היטב על המגרש, ולייזר סיפר למנהל קבוצות הילדים והנוער במועדון, חיים זוכוביצקי, שאם קבוצת הנערים של מכבי רמת-נוף תִזכּה באליפות מחוז השרון, לתמר גולן יהיו הרבה אחוזים בהישג. ככלות הכול, לאיזו קבוצת נערים יש תקציב למאמן כושר במשׂרה מלאה? רק קבוצה שיש לה מאמן כושר שעובד בהתנדבות.
לאחר סיום אימוני הכושר, שכּללו חימום שרירים, ריצה ותרגילי התעמלות שונים, החל לייזר לעבוד עם שחקני ההגנה באימון עם כדור. הוא תִרגל אותם שוב ושוב בלחץ על חלוצי היריב שיוצגו באימון על-ידי חלוצי הקבוצה.
ירון חתולי ושוער המילואים אֶרֶז גָלִיל אימנו בינתיים זה את זה בבעיטות לשער. לייזר עקב בזווית-העין אחרי שני השוערים. ירון התאמן בקלילות בשעה שארז גליל התאמץ וזינק היטב לכל כדור שירון בעט לעברו. היה ברור שהוא מנסה להוכיח את יכולתו, ולייזר היה שבע-רצון מכך. קבוצת צמרת זקוקה לשני שוערים ברמה גבוהה.
האימון הסתיים. לייזר הזכיר שוב לנערים את מה שהם ידעו היטב, שהאימון האחרון לפני המשחק הבא יתקיים ביום ראשון בצהריים. הנערים החלו להתפזר - ובדיוק אז בא אל המגרש יְהוֹשֻׁע גליל.
יהושע גליל היה השוער הנערץ של מכבי רמת-נוף. במשך שנים רבות הגן ברציפות ובהצטיינות על שער קבוצת הבוגרים עד שפרש לפני שנתיים. ואז, ממש כמו שקרה במשפחות מפורסמות אחרות של שוערים, התגלה כישרון חדש במשפחת גליל. שִׁייע השקיע זמן ומאמצים רבים בטיפוח הכישרון והיכולת של בנו השוער, ולשמחתו הראה הבן סימנים בטוחים שהוא הולך בעקבות אביו. ארז גליל השתפר משנה לשנה, והשנה הגיע יחד עם בני-גילו לקבוצת הנערים של מכבי רמת-נוף.
"שלום שייע, מה נשמע?" שאל לייזר ולחץ את ידו של שוער העבר.
"נשמע ככה," רטן שייע. "אפשר לדבר אִתך לרגע בפרטיות?"
"בבקשה," הִנהן לייזר. גם הוא גדל על מסורת המועדון שבה היה לשייע גליל מקום של כבוד. "בוא תיכנס."
לייזר הכניס את שייע גליל אל חדר התִדרוּך הריק.
"חבל שבאת מאוחר," אמר לו. "האימון כבר נגמר, אחרת היית יכול לראות את ארז מתאמן. הוא מגלה כושר מצוין באימונים."
"על זה בדיוק רציתי לדבר אִתך," אמר שייע. "מה עוזר לו הכושר המצוין באימונים?"
"שב בבקשה," הציע לו לייזר שנראה לפתע מודאג.
"לא, תודה," העדיף שייע להישאר לעמוד. "בוא ניגש לעניין. הבן שלי הוא שוער בעל יכולת ועתיד מזהירים. מאז שהוא היה בן שלוש, השקעתי שעות רבות כל יום כדי ללמד אותו ולקדם אותו. ומה יצא לי מזה? ירון חתולי עומד בשער קבוצת הנערים מאז התחלת העונה וארז יושב מיואש על הספסל. כל יום שני הוא חוזר הביתה ובוכה לי שנמאס לו ושהוא רוצה לפרוש כי לא נותנים לו לשחק. לייזר, למה שלא תיתן גם לו הזדמנות? ארז יוכיח לך שהוא שוער לא פחות טוב מירון."
לייזר הקדיר את פניו. חלק מהתפקיד שלו כמאמן כלל ויכוחים עם הורים שחשבו שהוא מקפח את ילד-הפלא שלהם ודרשו ממנו שירכיב את הנער המוכשר בהרכב הפותח בכל משחק ולא יחליף אותו עד לסיום. לייזר היה מוכן לכך, והצליח להסתדר עם נִדנודים וגם עם איוּמים.
אבל במקרה של ארז גליל הייתה הבעיה חריפה יותר. הרי מדובר בהורה בעל שם מהולל כמו שייע גליל. אין זו הפעם הראשונה ששייע בא בטענות ללייזר. אבל מה לייזר יוכל לעשות לו? הרי הוא לא יוכל סתם-כך להשליך מחדר ההלבשה את שחקן העבר הגדול. לשייע יש קְשרים טובים בהנהלת הקבוצה. אם שייע יתלונן עליו, עלול לייזר לאבד את מִשְׂרתו כמאמן קבוצת הנערים.
"הבט שייע," אמר לייזר בקול איטי ושקול וניסה להישמע משכנע. "אני באמת מצטער שאתה רואה את הנושא מזווית כזו. אתה צריך להבין, ירון חתולי הוא שוער מצוין. הוא השוער הכי טוב במחוז שלנו. בתשעה-עשר משחקים הוא ספג רק שלושה שערים. כל עוד הוא לא נסוג ביכולת שלו, אין שום סיבה שאני אוציא אותו מהשער. אתה מכיר את הפתגם - 'הרכב מנצח אין מחליפים'..."
"אבל..." ניסה שייע גליל להגיד.
"רק רגע, עוד לא גמרתי," המשיך לייזר בתקיפות. "כמובן, המצב היה שונה לו היינו קבוצת מרכז טבלה שתוצאות המִשחקים שלה אינם חשובים. אבל מי כמוך יודע שאנחנו רצים בצמרת ורוצים לזכוֹת באליפות המחוז. בסך-הכול נשארו לנו שלושה משחקים קשים, וכולם נגד הראשונות בטבלת המחוז שלנו. אני לא יכול לעשות ניסיונות דווקא כעת כשהקבוצה רצה כל-כך טוב. בבקשה, שייע. סמוך עליי שכשאני קובע את ההרכב, אני יודע מה טוב לקבוצה. ואין לך מה לדאוג. ארז הוא שוער מצוין ואני בטוח שגם ההזדמנות שלו תגיע. שחקן טוב אף פעם לא הולך לאיבוד."
"הבנתי אותך, אפילו שאני לא בטוח שאתה הבנת אותי," רטן שייע גליל, ובלא שימתין לתשובה, עזב את חדר התִדרוּך. לייזר רצה לצאת - ואל החדר נכנס אביו של שַׁחַר אַבְנִי. תוך שניות גילה לייזר שלדָוִד אבני יש טענות רבות כלפי המאמן. הבן שלו הוא חלוץ מוכשר, אז למה הוא מקבל מעט מדי הזדמנויות לשחק?
לייזר גיחך ופתח בהרצאה דומה לזו שנאם לפני דקות אחדות.
                                                                              -------
באותו הזמן היו ששת גיבורינו בדרכם ממגרש הכדורגל אל הרחוב שבו גרו. גורילה התווכח עם ג'ירפה על אימון הכושר של אותו היום.
"אתה מה-זה מעצבן!" התרגזה ג'ירפה. "מה הקשר בין מה שאתה אומר לבין כדורגל?"
"זה ישפר את הכושר הגופני..." החל גורילה.
"אתה סתם מבלבל את המוח!" צעקה ג'ירפה. "זה ישפר את הכושר הגופני למתאגרפים ולא לכדורגלנים."
"טוב," הודה גורילה. "אולי את צודקת."
"בטח שהיא צודקת!" התערב פנתר. "הרי כולם יודעים שאתה משתתף באימוני-הכושר שלנו כדי לשפר את הכושר הגופני שלך כמתאגרף. אם ג'ירפה הייתה שומעת בקולך, היינו יכולים לחסל כל קבוצה על המגרש ולהוריד אותה על אלונקות. חבל רק שלא לזה התכוונו באנגליה כשהמציאו את הכדורגל..."
"תגיד, חתול, מה יש לך היום?" התערבה נמלה שהקשיבה בהנאה לוויכוח. "אתה שקט היום מאוד. מה קרה? אתה שוב סובל מתסביך רדיפה?"
"אולי?" השיב לה חתול בהבעת-פנים רצינית. "אבל היום חל שינוי במצב. החל מהרגע שעזבנו את המגרש, עוקבים אחרי שני בחורים!"

                                                                              .3.
                                                    "לילה טוב" באמצע המשחק

יתוש הביט בחתול בתימהון.
"שני בחורים?" גיחך. "מה יש? אחד כבר לא מספיק?"
"אמרתי לכם שהוא בן-אדם חשוּב," אמר גורילה.
"הבנתי," התערב פנתר בהבעת פנים משועשעת. "אתם יודעים למה השניים עוקבים אחרי השוער הכוכב שלנו? הם רוצים לקבל ממנו חתימה!"
"אם אתם שואלים אותי, אז הם בכלל לא עוקבים אחריו," העירה ג'ירפה.
"לא? אז אחרי מי הם עוקבים? אולי אחרייך?" התרגז חתול.
"איך ידעת?" צחקה ג'ירפה. "זו בהחלט התשובה הנכונה. מַגֶדֶת-עתידוֹת אמרה לי שבעוד שבועיים אני אזכה בכמה מיליונים בטוטו. כנראה, המידע הזה הגיע אל השניים האלה והם רוצים לחטוף אותי ולדרוש את כסף הזכייה."
"נורא מצחיק," רטן חתול. "את אפילו לא שולחת טוטו. אני אומר לכם ששני בחורים עוקבים אחריי."
"אתה בטח שתית בקבוק שלם של וִיסְקִי," אמר פנתר בחיוך משועשע. "נעשית שיכור ואתה רואה כפול! אתה רואה בחור אחד כמו שניים!"
"תמשיכו לרדת עליי. למה לא?" נעלב חתול.
"אולי תפסיקו כבר," התערבה נמלה. "אני לא מכירה את חתול כאחד שיש לו דִמיון פרוע. גם אני ראיתי את שני הבחורים שהולכים שם רחוק מאִתנו. אני לא הייתי חושדת בהם שהם עוקבים אחרינו, אבל אם חתול מתעקש, יש דרך פשוטה לבדוק את זה."
"על מה את מדברת?" שאל יתוש.
"בואו נמשיך ללכת עוד כמה מטרים," הסבירה נמלה. "אנחנו נמצאים כעת ברחוב וַייצְמַן. הרחוב מתעקל בהֶמשך ואנחנו נסתתר מאחורי העיקול."
"ומה זה ייתן לך?" רצה גורילה לדעת.
"פשוט מאוד," הסבירה לו נמלה. "כששני הבחורים יעברו את העיקול ויִראו אותנו קרוב אליהם, נִראה איך הם יגיבו. אם הם ימשיכו ללכת ויתעלמו מאִתנו, חתול יצטרך לעשות חושבים מחדש. אם הם יופתעו ויתנהגו מוּזר, אפשר יהיה לשאול אותם כמה שאלות."
"לדעתי הם יחשבו שאנחנו משוגעים על כל הראש," התרגז גורילה.
"בכלל לא! זה דווקא רעיון לא רע," אמרה ג'ירפה. "מוכרחים פעם אחת ולתמיד לסגור את המעקב הלא-הגיוני הזה."
ששת החברים עברו את העיקול ונמלה מיהרה לסדר את הנערים במקומות שבחרה. גורילה נכנס אל חצר בית סמוך. יתוש וחתול עמדו מאחורי עץ רחב באופן שלא יהיה קשה להבחין בהם אבל רק במבט שני. נמלה, ג'ירפה ופנתר המשיכו ללכת ברחוב.
אחד משני הבחורים עקף את העיקול וגילה שעל המדרכה צועדת כעת רק מחצית מכמות הנערים שהגיעה לעיקול. בפנים משתאים סקר הבחור את הרחוב וניסה להבין לאן נעלמו השאר. כשראה את יתוש וחתול עומדים קרוב אליו, קפא על מקומו. היה זה בחור כבן 18 בעל הבעה של אחד שלא יודע חוכמות ומוכן לעשות הכול כדי להשיג את המטרה שהציב לעצמו. הוא הביט בשני הנערים וזיק של עצבּנוּת התרוצץ בעיניו.
זה הספיק ליתוש, שמיהר לצאת מאחורי העץ כשחתול בעקבותיו. הבחור היסס - ולפתע פרץ גורילה מן החצר הסמוכה, ובאגרופים מונפים הסתער על הבחור, אף-על-פי שהיה ברור שהזר מבוגר ממנו בכמה שנים.
"לא, גורילה!" פלט חתול קריאת אזהרה. גורילה לא הקשיב. הוא נהג לפתור בעיות כאלה באמצעות כוחו ואגרופיו המאוּמנים. גורילה שלח תוך כדי ריצה אגרוף אל חזהו של הבחור המופתע. הלה הצליח רק בקושי להתחמק מהמכה ששִׁפשפה את כתפו. הבחור ראה שיתוש וחתול מתקרבים אליו ועשה חישוב מהיר של יחסֵי הכוחות. התוצאה הייתה 3 : 1 לרעתו והבחור הסתובב ופתח במנוסה אל הכיוון שממנו הופיע.
גורילה קילל בזעם. להרביץ הוא ידע מצוין, אבל לרוץ מהר לא כל-כך. בגלל מכת אגרוף בלתי מוצלחת נמלט כעת העוקב המסתורי. מה יגידו בקבוצת האִגרוף של גורילה כשישמעו על הפִספוּס הנורא?
יתוש חשב אחרת. בניגוד לחברו הענק, נמנע יתוש מקרבות מגע אבל לברוח הוא ידע יותר טוב מכולם. לא לשווא היה יתוש אלוף בית-ספרו בריצה למאה מטרים.
רק שהפעם יתוש לא ברח. להפך, הוא נשא את רגליו והחל לרדוף במהירות אחרי הבחור הנמלט. חתול המופתע מיהר לרוץ בעקבותיו. גורילה נותר מאחור והמשיך לנתח את הסיבות שגרמו להחטאה הגורלית.
לבחור לא היה שום סיכוי. יתוש צמצם במהירות את המרחק בינו לבין הנמלט. הוא כמעט השיג אותו, אך דווקא אז נוכח לדעת שההזיות של חתול היו נכונות ועוד איך!
הבחור השני, שנראה בן-גילו של הראשון, צץ לפתע מהצד ונעמד בין שני הרצים. יתוש המופתע עלה עליו בלא שיספיק לעצור. הבחור הושיט רגל והמעיד את יתוש. הנער הרזה נתקל, איבד את שיווי-משקלו, נִפנף כמטורף בכנפיו... סליחה, בידיו... וצנח על המדרכה בחבטה מרסקת. שני הבחורים ניצלו את ההזדמנות ונמלטו משם, כי בינתיים התקרב גם חתול למקום, ואחריו הארבעה האחרים. אבל אף אחד לא ניסה לרדוף אחריהם. כולם מיהרו אל יתוש, ששכב על המדרכה ושִׁפשף את רגלו הפגועה.
"יתוש, אתה בסדר?" שאל פנתר בדאגה ועזר ליתוש לקום.
"איזה בסדר?" התרגז יתוש כשהוא מנער מבגדיו את האבק שכיסה אותם כתוצאה מהמגע עם המדרכה. "ראיתם אותם? המנוּוָלים האלה סידרו אותי. איזה מזל היה לבחוּר שרדפתי אחריו. עוד שנייה הייתי תופס אותו, ואז בא השני ובלם אותי בצורה לא חוקית. בעד עבירה כזו היה צריך לשרוק לבעיטת עונשין לטובתי ולהוציא כרטיס צהוב למכשיל."
"יום אחד אתה תשגע אותי," אמרה לו נמלה. "אני לא חושבת שזה היה המזל של הבחור ההוא. זה היה המזל שלך! יתוש, תתעורר! הבחור ההוא היה גדול ממך בכמה שנים טובות. וחוץ מזה, אתה בכלל 'מִשקל אבק'! אם היית מצליח להשיג אותו, הוא היה מחסל אותך במכה אחת עוד לפני שהיינו מספיקים להגיע ולעזור לך."
"שלא לדבר על זה שהנפילה שלך הייתה מסוכנת," הוסיפה ג'ירפה. "אם היית נופל קצת אחרת על הרגל, היית יכול לשבור אותה ולגמור את העונה ממש כאן באמצע הרחוב. תגיד אתה, זה היה כדאי?"
"אני לא הייתי נופל קצת אחרת על הרגל," נעלב יתוש. "גם את וגם הבחור השני שכחתם משהו. כל שבוע מכשילים אותי במגרש הרבה פעמים ולמדתי ליפול נכון..."
"יתוש, הבחור הזה לא שם לך רגל כדי לגרום לך נזק אלא כדי לעכב אותך. הוא לא מעוניין בך אלא בחתול," הזכירה לו נמלה. "חבל שלא הצלחנו לחקור את הבחור שברח. היה מעניין לשמוע מה יש לו להגיד על העיקוּב."
"הכול בגללי!" נהם גורילה בזעף. "כזה פִספוּס. הוא היה צריך ליפול ב'נוֹק-אַאוּט' ולא לקום עד שהייתי סופר 10. מה אני אגיד לכם, המתאגרף הגדול מוּחַמַד עַלִי לא יסלח לי על זה לעולם."
"אתה בכלל נפלת על הראש!" התנפלה עליו נמלה. "מה קרה לך? למה התנפלת עליו לפני שלמדנו על הכוונות שלו? אם המכה שלך הייתה פוגעת איפה שכיוונת, היית עלול להרוג אותו! אמרתי לך כבר מאה פעמים לספור בלב עד עשר לפני שאתה נותן למישהו כזו מכה ולא אחרי שאתה משכיב אותו!"
"נמלה, אל תגזימי," אמרה ג'ירפה. "את הכוונוֹת שלו לא קשה לנחש. עם כזו בריחה כמו שהוא הרביץ, הוא בטח לא רצה להזמין אותנו לגלידה!"
"אז מה הוא כן רצה?" שאל גורילה המבוּיש.
"לא תפסנו אותו, אז תשובה אנחנו לא נקבל," אמרה ג'ירפה. "אבל דבר אחד בטוח. השניים האלה כנראה באמת עוקבים אחרי חתול. אני לא יודעת למה, אבל אם הם מתאמצים כל-כך, הם בטח לא יוותרו. בסוף ממילא נדע מה הם רוצים מחתול."
"בדיוק," הסכים פנתר. "אני לא רואה שום סיבה להתרגש מהם. מה הם כבר יכולים לעשות לו?" את התשובה המרה לשאלה הזו עתידים היו ערן פרדס וחבריו לגלות בהמשך.
סוף השבוע חלף, אך שני הבחורים האלמוניים לא שבו לעקוב אחרי חתול. הם נעלמו כאילו לא היו קיימים. אפילו חתול שכח מהם. מחשבותיו התרכזו כעת במשחק הליגה הקרֵב ובא.
                                                                              -------
יום ראשון הגיע. בשעת אחר-צהריים התאספו שחקני קבוצת הנערים של מכבי רמת-נוף במגרש הכדורגל של האגוּדה. מצב-הרוח של הנערים היה מרומם לאחר השבת המוצלחת שעברה עליהם אתמול. בשעות הבוקר זכתה קבוצת הנוער של האגודה בניצחון חשוב ואחר-הצהריים, לעיני אלפי צופים נלהבים, השיגה גם קבוצת הבוגרים ניצחון דרמטי לאחר משחק מרתק ומותח. אם גם קבוצת הנערים תנצח מחר, זה יהיה שלוֹש-ניצחון מושלם.
המאמן המסוּר קידם את פני שחקניו הצעירים בהתלהבות אופיינית. לייזר וג'ירפה פתחו בתרגילי כושר קלים מִכֵּיוָון שיום לפני מִשחק אין טעם לאמץ את השרירים של השחקנים. בהמשך ויתר לייזר על אימון עם כדור ואסף את השחקנים לתַדריך לקראת המשחק מחר. בתום התַדריך שִׁחרר לייזר את השחקנים מוקדם מהרגיל כשהוא משאיר במגרש רק את הבלם אורן זוכוביצקי ואת שוער המילואים ארז גליל לאימון נוסף.
ששת החברים חזרו הביתה ושוחחו ביניהם... איך לא, על המשחק מחר.
"הֵיי!" נזכרה לפתע נמלה. "חתול, היום יש לך מצב-רוח מצוין. מה קרה?"
"את יודעת טוב מאוד מה קרה," חייך חתול. "מאז שגורילה התנפל על הבחור ההוא ויתוש רדף אחריו, הבינו שני הבחורים שאנחנו רציניים לא פחות מהם. עובדה שהם התייאשו ונעלמו. אז למה שאני לא אהיה מרוצה? זה תמיד מוכיח עד כמה נכון הפתגם 'טובים השניים מן האחד'."
"אתה מתכוון שטוב ששניים עקבו אחריך ולא אחד?" שאל גורילה.
"לא, אני מתכוון שלבד אני לא הייתי יכול להסתדר אִתם, אבל בעזרתכם ובכוחות משותפים הצלחנו להיפטר מהם."
"אז תגיד שטובים השישה מן האחד," לִגלגה ג'ירפה.
"חשבתי שתציעי לו להגיד ש-'מרוב עצים לא רואים את החתול'!" הוסיפה נמלה. "די, חתול. אל תתרגז. העיקר שהכול נגמר לטובתנו. להתראות ובהצלחה מחר."
                                                                              -------
למחרת בצהריים הגיעו כל השחקנים אל המגרש. אף אחד לא נעדר. כאשר מדובר במשחק ממש, אפילו החולים מבריאים. לייזר ריכז את שחקניו בחדר התִדרוּך.
"האוטובוס כבר הגיע, ולכן אין לנו הרבה זמן לבזבז," אמר. "אני רוצה להגיע לפתח-תקווה כמה שיותר מוקדם. אז כמו שאתם יודעים, המִשחק היום הוא משחק חשוב במיוחד. בשבוע הבא אנחנו נארח את מַכַּבִּי נְתַנְיָה. אם לא נפסיד היום בפתח-תקווה, אנחנו נגיע למשחק נגד הנתנייתים כשאנחנו עדיין במקום הראשון. לכן חשוב מאוד למלא אחר ההוראות הטַקְטִיוֹת שקיבלתם אתמול ולא להיגרר למשחק בלתי אחראי."
"אבל מַכַּבִּי פֶּתַח-תִקְוָה נמצאת במקום הרביעי וכבר אין לה שום סיכוי להיאבק על המקום הראשון," העיר נִיר אֶשֶׁד. "אז איזו סיבה יש להם להתאמץ נגדנו?"
"דווקא משום כך הם ישאפו לנצח אותנו," אמר לייזר. "הם לא לחוּצים במאבקי הצמרת. להם נשאר רק הכבוד. אל תשכחו שמכבי פתח-תקווה לא הפסידה העונה אף משחק בבית שלה. נכון, לא הייתי מתנגד שאתם תשַׁנו את העובדה הסטטיסטית הזו, אבל גם תֵיקוּ יהווה תוצאה טובה עבורנו."
"תמיד אמרת לנו שאסור לשחק על תיקו ושמי שמשחק על תיקו, מפסיד בסוף!" הזכיר לו רונן בן-דרור.
"אם היית מגיע אתמול לתַדריך, אדוני החולה לשעבר, לא היית חושב שאנחנו נשחק על תיקו," אמר לייזר בקוצר-רוח. "אבל אין דבר. אתה תשב על הספסל ותבין בעצמך. ואם כבר מדברים על הספסל, הרי לפניכם ההֶרְכֵּב."
לייזר ניגש אל הלוח, אחז בגיר והחל לרשום כשבמקביל הוא קורא את השמות.
"בשַׁעַר ישחק יָרוֹן. בהֲגַנָה - אֱיָל, אוֹרֶן, עוֹמֶר ועֲדִי. באמצע - עֵרָן, אוּרִי, נִיר ויִפְתָח, ובהַתְקָפָה - עָמִית ואוֹפִיר. ובקשר למשחק עצמו, אני אחזור בקצרה על התַדריך מאתמול..."
ולייזר האריך בדבריו וחזר מילה במילה על התַדריך שנתן אתמול בסוף האימון.
כלוֹמר, זה מה שהוא ניסה לעשות. אבל באמצע התערב אופיר פרי.
"לייזר," אמר לו בשם כל השחקנים. "אמרת שאתה רוצה שאנחנו נגיע למגרש בפתח-תקווה לפני הזמן. אם תמשיך לדבר כל-כך הרבה, אנחנו נגיע לשם בכלל אחרי שהמשחק ייגמר."
"מה זה?" נדהם לייזר. "אולי אתה רוצה לתת במקומי את התַדריך?"
"לייזר, הוא צודק!" קרא ערן פרדס.
"נכון! נכון!" הצטרפו עוד כמה שחקנים. לייזר בחן את הנערים הנרגשים, חייך ועבר מיד לסיום התַדריך. לאחר מכן שלח את השחקנים לעלות על האוטובוס.
השחקנים עלו על האוטובוס עם תיקיהם. אל המאמן, המנהל והשחקנים הצטרפו יהושע גליל ועוד שני אבות שבאו לעודד את בניהם במשחק. למשחקי הבית הופיעו רוב האבות, אבל גם למשחקי חוץ הגיעו לעתים הורים. ולא רק הם. באוטובוס הצטופפו גם כמה אוהדים מסורים, וביניהם אלון סלע, תמר גולן ויעל גאון.
האוטובוס הגיע למגרש בפתח-תקווה. הפתח-תקוואים קיבלו באדיבות את שחקני מכבי רמת-נוף. המאמן והשחקנים שנבחרו לפתוח את המשחק מיהרו אל חדרי ההלבשה כדי להתלבש ולהתכונן למשחק. שחקני הספסל והמנהל ניגשו אל המגרש והתיישבו על הספסל שיוּעד לקבוצתם. שאר השחקנים יחד עם האבות והאוהדים, נכנסו אל היציע המרכזי שהיה ריק ברובו. מכיווָן שמכבי פתח-תקווה יצאה מהמרוץ לאליפות המחוז, נשארו האוהדים שלה בבית.
אחד-עשר השחקנים הפותחים החלו להתלבש. לייזר ביקש שימתינו לו רגע והלך להחליף כמה מילים עם מאמן קבוצת הנערים של מכבי פתח-תקווה. בחדר ההלבשה שהוקצה לקבוצה האורחת נמצא מְכָל גדול עם מים מינֶרליים וכמה שחקנים מזגו לתוך כוסות חד-פעמיות שהוכנו אף הן על-ידי המארחים.
טְרַאח!
קול נפץ עז נשמע לפתע מאחורי הדלת. יתוש הגיע אליה ראשון ופתח אותה בתנופה. כמעט מיד הוא זיהה את הבחור שנמלט ממנו ביום רביעי שעבר.
"זה הוא!" צרח יתוש. "אחריו!"
יתוש פתח בריצה ובעקבותיו כל עשרת השחקנים שכבר הספיקו להתלבש. רובם לא הבינו מה קורה, אבל לקריאה כמו "אחריו!" יש קסם נדיר. עד מהרה עסק ההרכב הפותח של הקבוצה במִרדף אחרי הבחור שגם הפעם נמלט על נפשו. אלא שהנערים הרודפים נתקלו זה בזה ונעצרו כך שלמעשה רק יתוש הצליח להשיג את הבחור. רק שהפעם, בדיוק כמו שנמלה ניבאה בשבוע שעבר, הסתובב לפתע הבחור ו"מרח" את יתוש על הרצפה במהלומת אגרוף מכוונת היטב אל חזהו של הנער הרודף.
יתוש קם על רגליו ודמעות כאב והשפּלה בעיניו. הנער הנפגע לחץ את כפות-ידיו אל חזהו כשהוא מתקשה לנשום. פעם נוספת ברח ממנו הבחור המנוּוָל!
עשרת הנערים האחרים מיהרו אל יתוש ונראו מודאגים מאוד.
"תגיד, אתה בסדר?" שאל פנתר בדאגה.
"לא!" אמר יתוש בכעס.
"לא?" נבהל חתול. "אל תגיד לי שהוא פגע בך ככה שלא תוכל לעלות לשחק!"
"הוא פגע בי קשה, אבל לא בגוף אלא בנפש," רטן יתוש. "אם היו לי עוד כמה קילוגרמים של שרירים, זה היה הסוף שלו..."
"אם היו לך עוד כמה קילוגרמים, לא היית יכול לרוץ כל-כך מהר ולא היית החלוץ המרכזי של הקבוצה שלנו," הזכיר לו פנתר. "קדימה, בואו נחזור לחדר. המשחק עוד מעט מתחיל."
ובעוד השחקנים מצטופפים סביב יתוש ומדברים ביניהם, נכנס מישהו אל חדר ההלבשה שלהם. החדר היה כעת ריק מאדם ואף אחד לא הבחין בכניסתו של הבחור. קודם לכן הציץ הבחור דרך החלון המסורג. כשראה שהחדר התרוקן, מיהר הבחור להיכנס פנימה. הוא ניגש אל אחת הכוסות, שהייתה מלאה עד מחציתה במים. מכיסו הוציא שקית קטנה וניער מתוכה אבקה אל תוך הכוס. לאחר מכן מיהר לעזוב את החדר לפני שהנערים יחזרו.
הנערים הנרגשים נכנסו אל חדר ההלבשה ותוך שניות נשכחה מהם התקרית לחלוטין. המשחק העומד להתחיל העסיק כעת את מחשבותיהם באופן מלא ומוחלט. הם סיימו לשתות את המים מכוסותיהם, יצאו אל המגרש בריצה קלה כשערן פרדס, ה"קפטן", בראשם, והחלו לבצע מתיחות ותרגילי חימום.
השופט אוֹחַיוֹן הלבוש בתלבושת שיפוט וסמל איגוד השופטים בולט על חולצתו, הגריל את המגרשים. נקבע שמכבי רמת-נוף תתחיל את המשחק. ירון חתולי התייצב בשערו ויִפְתָח גִלְעָדִי ואופיר פרי עמדו ליד הכדור והמתינו לשריקת הפתיחה.
תמר ויעל ישבו ביציע. תמר הייתה מרוכזת בנעשה בעיגול האמצע. יעל הביטה דווקא לכיוון אחר.
"זה לא מוצא חן בעיניי," אמרה בקול מהורהר.
"מה? מה אמרת?" התעוררה תמר. "מה לא מוצא חן בעינייך?"
"חתוּל," אמרה יעל.
"מה עם חתול?" שאלה תמר בקוצר-רוח. "הוא עומד בשער ו... היי! אל תתחילי עכשיו לדמיין במקומו! מה קרה? מישהו עוקב אחריו?"
"לא, מה פתאום?" צחקה יעל. "אני לא יודעת איך להסביר לך, אבל יש משהו מוזר בחתול."
"עכשיו את מגזימה בגדול," השמיעה תמר נחירה. "יש רק דבר אחד מוזר בחתול, שגם היום הוא לא יספוג אף שער... הוֹ, הנה השופט שורק."
יפתח נגע בכדור ואופיר מסר אותו הצידה לעמית שהחזיר אותו אחורה אל ערן. שחקן פתח-תקוואי הסתער על ערן וחילץ ממנו את הכדור. התקפה פתח-תקוואית החלה כששחקני הקישור וההתקפה של מכבי פתח-תקווה מסתערים קדימה.
ירון חתולי סקר בדריכות את הכדור המתקרב אל שערו. ירון הצטער מאוד על שדווקא כעת הוא חסר ריכוז. כנראה, המתח של המשחק גרם לו עייפות הורגת.
הקַשָׁר הפתח-תקוואי עוּזִי כַּרְמֶלִי סיים את ההתקפה המשולבת בבעיטה חזקה לעבר השער. ירון זינק והדף בקושי את הכדור הפשוט שהורחק מיד על-ידי אֱיָל כּהֵן לקרן.
"ירון, מה יש לך?" צרח ערן אל השוער. "תתחיל להתעורר!"
הקרן הורמה ישר אל המקום שבו עמד ירון. ירון ניתר אל הכדור והחטיא אותו! החלוץ הפתח-תקוואי רַן תָמִיר שהופתע מההזדמנות הבלתי צפויה, נגח את הכדור אל השער החשוף. ברגע האחרון הגיח המגן עֲדִי מְשׁוּלָם וחילץ בראשו את הכדור מקו-השער.
"ראית איך הוא יצא לקרן ופִספֵס אותה לגמרי?" נאנקה נמלה. "את יודעת מה זה מזכיר לי? את היציאות של השוער של מכבי תל-אביב ומכבי נתניה לירן שְטְרַאוּבֶּר..."
"תעזבי את השוער!" קטעה אותה ג'ירפה בהתלהבות. "תִראי איזו התקפה!"
אורן זוכוביצקי בעט את הכדור קדימה והתקפה התפתחה לזכוּת מכבי רמת-נוף. אופיר פרי החליף מסירה כפולה עם עמית קוּפֶּרְמַן, הִטְעה את השוער ובעט... לקורה והחוצה כשהוא לופת את ראשו בידיו. לייזר קפץ על רגליו ומרט את שערותיו לקול אנחות האכזבה בקהל. חבל. שער מהיר בפתיחה יכול היה להכריע את המשחק לטובת הקבוצה האורחת.
"איזה בַּאסָה!" נאנחה תמר. "בדרך כלל אופיר לא מחטיא כאלה הזדמנויות. אם הכדור היה פוגע שני סנטימטרים הצידה, היו שומעים אותי עכשיו ברמת-נוף."
"אני בכלל לא מסתכלת לצד הזה של המגרש," התעקשה יעל.
"מה... מה? עוד פעם את מתחילה?" התרגזה חברתה.
"אני אומרת לך שמשהו לא בסדר עם חתול," אמרה נמלה בדאגה. "ראיתי אותו עומד בשער כבר אני לא יודעת כמה משחקים, והוא אף פעם לא נראה ככה... אוֹי לא!"
ושוב התקפה פתח-תקוואית. ירון סקר בטִשטוּש את ההתקפה כשדבורים דִמיוניות מזמזמות באוזניו. רן תמיר, שנע עם הכדור, הרגיש בחוסר-הערנות של השוער היריב. תוך כדי ריצה הוא הרים את רגלו ובעט מרחוק כדור לא חזק למרכז השער.
ירון אפילו לא זז ממקומו. הכדור חלף לידו ונחת ברשת.
1 : 0 לזכוּת מכבי פתח-תקווה!
לייזר העצבני חפר ברגליו בור ליד קו המגרש. שחקניו נראו המומים כשהביאו את הכדור אל אמצע המגרש. השופט שרק, וכמעט מיד איבד אוּרִי לִוְיָתָן את הכדור. שוב החלה התקפה פתח-תקוואית בעוד שחקני רמת-נוף מאוכזבים מהשער שספגו. הקַשָׁר כַּרְמֶלִי הרים כדור קשתי למרכז הרחבה. ירון הושיט את ידיו אל הכדור וקלט אותו בקלות... זאת אומרת, זה מה שכולם חשבו. הכדור נשמט מידיו לאחור ישר אל ראשו של כובש השער הראשון, והוא - ללא היסוס - נגח אל השער הריק.
2 : 0 לזכוּת מכבי פתח-תקווה בתוך פחות משלוש דקות מתחילת המשחק. מה קורה כאן?
"אני לא מאמינה!" ייללה נמלה. "ראית את זה? בדיוק כמו שקרה לשוער של מכבי חיפה ניר דוִידוֹבִיץ' במשחק מוקדמות ליגת האלופות נגד אלופת שבדיה מַאלְמוֹ..."
"אנחנו לא משחקים במוקדמות ליגת האלופות, ואם המשחק יימשך ככה, אנחנו לא נזכה באליפות המחוז, בדיוק כמו שמכבי חיפה לא העפילה באותה שנה לשלב הבתים של ליגת האלופות," נהמה ג'ירפה בייאוש. "פשוט נורא! אני לא זוכרת כזו פתיחת משחק גרועה של מכבי רמת-נוף."
וליד הספסל של הקבוצה הרגיש המאמן כיצד הוא מאבד את השליטה על עצמו.
"ירון, תתעורר!" שאג לייזר העצבני בקול שבקושי הכיר בו את קולו. "מה קורה לך? תתחיל לשחק!" השאגה הייתה כל-כך חזקה שהשופט אוחיון שלח מבט מזהיר אל לייזר רוזנטל. המאמן, שמיהר להשתתק, לא היה מרוצה. איכשהו הרגיש שהצעקה האדירה הגיעה אל אוזניו של האדם הלא נכון - אל האוזניים של השופט ולא של השוער! לייזר סקר בחרדה את ירון חתולי, שנראה כי התאושש מעט.
"מה אני אגיד לך?" אמרה תמר ליעל. "אני מתחילה לחשוב שאת צודקת. אני צריכה לזכור שאסור לי להתווכח עם טביעת-העין הבלשית שלך."
"לא טביעה ולא עין!" נשפה יעל. "אני מפחדת שתכף אנחנו נטבע בעיניים העצומות של השוער שלנו! לדעתי לייזר לא קולט מה קורה, אחרת הוא היה מבצע מיד חילוף בשער."
במשך שתיים-שלוש דקות לאחר שמכבי פתח-תקווה הבקיעה את השער השני לזכוּתה, התנהל המשחק במרכז המגרש. דומה ששחקני מכבי פתח-תקווה היו מופתעים לא פחות משחקני מכבי רמת-נוף ממהלך המשחק עד כה.
ואז, בדקה השישית למשחק, החלה להתפתח התקפה פתח-תקוואית נוספת לעבר שערו של ירון. קשר פתח-תקוואי התקדם עד לקו ה-16 בעוד אורן זוכוביצקי הבלם דהר אליו באלכסון והכשיל אותו בגסות. לייזר היה בטוח שבלמו יקבל כרטיס צהוב, אך השופט אוחיון היה הפעם רחמן וויתר לבלם התוקפני.
עברו כמעט שתי דקות עד שהסתיים הטיפול בקשר שנפגע. חומה של שבעה שחקני רמת-נוף הסתדרה מול הכדור. השופט הרחיק אותם שני צעדים לאחור, כך שיעמדו בדיוק תשעה מטרים מהכדור, ושרק לביצוע הבעיטה.
מגן פתח-תקוואי רץ אל הכדור ודילג מעליו כדי להטעות את השחקנים בחומה. רן תמיר רץ בעקבותיו ובעט כדור חלש ומסובב. הכדור המדויק חלף מעל החומה ועשה את דרכו ישר אל ידיו של ירון חתולי.
ירון הושיט שתי ידיים מהססות אל הכדור וקלט אותו... אך לא! לתדהמת הצופים, נשמט לפתע הכדור מידיו וחלף בין רגליו. הכדור התגלגל על הקרקע בכיוון השער. ממש בשנייה האחרונה הגיע עוֹמֶר לֶוִין אל הכדור והרחיק אותו, ספק מקו השער, ספק מאחוריו.
שחקני מכבי פתח-תקווה נופפו בידיהם בשמחה אבל התאכזבו כשהשופט סימן להמשיך במשחק. הקוון לא סימן לו שהכדור עבר את קו השער.
"איזה מזל," נאנחה נמלה בהקלה. "כבר חשבתי שחתול יספוג שער... מה זה? אוי לא!"
אורן זוכוביצקי השתלט על כדור שנמסר לחלוץ פתח-תקוואי. החלוץ ניסה לחלץ ממנו את הכדור ואורן מיהר להסתובב ומסר את הכדור לאחור אל השוער שלו. הכדור התגלגל אל ירון חתולי שהניף את רגלו כדי לבעוט את הכדור בכיוון למרכז המגרש. לא! איכשהו חלף הכדור מתחת לכף-הרגל של השוער המופתע והמשיך בדרכו אל השער החשוף.
3 : 0 לזכוּת מכבי פתח-תקווה!
לייזר רוזנטל הרגיש איך הדם מצפצף על כוח המשיכה ועולה לו לראש. פניו הסמיקו וידיו רעדו עד ששחקני הספסל החלו לדאוג לבריאותו.
"ראית את זה?" התרגזה נמלה. "זה מזכיר לי את השער שהשוער דוּדוּ אַוַואט חטף מתחת לרגל במשחק של מכבי חיפה נגד בית"ר ירושלים..."
"די כבר עם רשימת הטעויות של השוערים שלך!" רתחה ג'ירפה וצרחה - "לייזר, תתעורר! תעשה משהו!"
ואכן, לייזר ההמום התאושש מיד. ללא היסוס הורה המאמן לארז גליל, השוער המחליף של מכבי רמת-נוף, להתכונן. חצי דקה לאחר מכן הוכשל שחקן של רמת-נוף במרכז המגרש והשופט אוחיון שרק לבעיטת עונשין. לייזר קפץ על רגליו וביקש חילוף.
ירון חתולי ירד מן המגרש בראש מורכן כשהוא חיוור כסיד. ארז גליל תפס את מקומו בין הקורות.
לייזר קידם את פניו של ירון בעיניים יוקדות מזעם. כעת, כשהגיע אליו, הרגיש לייזר שהוא יוצא מהכלים ותכף יחנוק את השוער הקָטַסְטְרוֹפָלִי שעומד מולו ורועד בכל גופו.
"לכל הרוחות, ירון!" נהם לייזר כשאגרופיו רועדים. "מה קרה לך? רק תִראה למה גרמת! אנחנו מפגרים 3 : 0 באשמתך הישירה והמשחק הלך לנו לגמרי! אתה יצאת מדעתך או מה? איך אתה מסביר את זה? בתשעה-עשר משחקים מאז התחָלַת העונה ספגת רק שלושה גוֹלים ופה אתה חוטף שלישייה תוך פחות מעשר דקות? תפסיק להביט בי בפרצוף כזה מסכן. מה יש? לא ישנת מספיק בלילה? אמרתי לכם כבר אלף פעמים ששחקן כדורגל אמיתי הולך לישון מוקדם בלילה שלפני מִשחק. אבל אתה חשבת שאתה חכם, מה? אתה צִפצפת על מה שהמאמן שלך אמר והלכת לישון באמצע הלילה. אני לא חושב שהחברים שלך יוכלו אי-פעם לסלוח לך..."
לייזר הנרגש קָטע את עצמו בבת-אחת. הוא נעץ מבט נדהם בנער שעמד מולו חיוור ואומלל ואפילו לא ניסה לענות ולהגן על עצמו. מעיניו של ירון החלו לזלוג לפתע דמעות רותחות. לייזר הבין מיד כי השחקן המטוּשטש שעומד לפניו נפגע יותר מכולם ממה שקרה לקבוצתו בגלל רמת-המשחק שלו ושלושת השערים שספג.
לייזר נזכר לפתע שלמרות הפתיחה הגרועה, המִשחק עדיין לא הסתיים. הוא מיהר להפנות את גבו אל השוער וחזר להתעניין בנעשה על המגרש. ירון צנח על הדשא באפיסת כוחות. אלון סלע הגורילה מיהר לצאת מהיציע ורץ בדאגה אל חברו. היה לו ברור שהשוער המוּבס יזדקק לסיוע.
"אני לא זוכרת שאֵי-פעם ראיתי אֶת יָרון מְשַׂחֵק כל כך גָרוּע כמו ששִׂיחֵק היום," קבעה ג'ירפה ביציע, לאחר שסיימה לספור כמה שערות נשארו על ראשה מרוב שמשכה אותן שוב ושוב בייאוש.
"המשחק שלו היה ממש תעלומה, נכון?" ציינה נמלה. "אז תקשיבי טוב. מיד כשהמשחק יסתיים, אני הולכת להתחיל לחקור את התעלומה הישנונית הזו."

                                                                                                                                חזרה למסך הקודם