ב ר י   פ ר י ג ת
סופר ומתשבץ
ס י פ ו ר   ק צ ר    ל נ ו ע ר

סיפור קצר שפורסם בשבועון לנוער ראש 1                                                     חזרה למסך הקודם

ה פ ל ו ס   מ ה ח ש מ ל

הדס ירדה מהאוטובוס ומיד התכווצה וכִפתרה היטב את חולצתה. הרוח הקרה הקפיאה אותה וגרמה לשיניה לנקוש. איזה מזג אויר זוועתי, והיא כמובן היתה חכמה ויצאה מהבית בלי סוודר ובלי מעיל. איך היא יכלה לדעת לפני שלוש שעות שהטמפרטורה תצנח ככה? אמא שלה הזהירה אותה שהחזאי טען שזה מה שיקרה. ממתי הדס מאמינה לחזאי? וגם אם הוא צדק הפעם, אז מה? היא לא מפחדת מקצת קור. וכשהיא תגיע הביתה ותיכנס מתחת לשמיכה החמה, היא מיד תוכל לשכוח הכל.
הדס החלה לצעוד ברחוב הריק והחשוך. הגשם החל לרדת בבת-אחת. רגע לפני כן לא ירדה אפילו טיפה, ולפתע נשבר ענן מעל לראשה של הדס המופתעת ומטר סוחף הרטיב אותה, ממש כאילו נפלה לתוך בריכת-שחייה. גשם ברכה, כך הגדירו אותו החקלאים. הדס חשבה בדיוק להפך וקיללה בקול. עד שהספיקה להתאושש ומיהרה לחפש מחסה, כבר היו הבגדים והלבנים שלה ספוגי מים. למזלה מצאה כניסה של בניין ונצמדה אל הדלת המשוריינת כדי שהגשם לא ישיג אותה גם כאן. הרגשתה היתה גרועה במיוחד והשיעול שתקף אותה, נשמע מדאיג. רק זה חסר לה כעת.
נער בן גילה נכנס לחצר והחל לצעוד לעבר הדלת. הוא לא מיהר, מאחר וכיסה את ראשו במטרייה. כשהגיע אל הדס, עצר והביט בה בהפתעה.
"מה אתה מסתכל ככה?" שאלה בקול צרוד.
"את נראית מצחיק עם השערות הרטובות שלך," גיחך ומיד הרצין. מיהר לפתוח את הדלת ואִפשֵׁר לה להיכנס לפניו. בחדר המדרגות היה קר פחות ושיניה הפסיקו לנקוש.
"תודה," אמרה הדס. "ראית איך אכלתי אותה? נתקעתי בלי מטרייה ונרטבתי עד העצמות, ועכשיו איך אני אמשיך בדרך הביתה?"
"רוצה לעלות אליי ולהתייבש קצת לפני שתמשיכי?" הדהים אותה בהצעה ישירה.
"באמת? אבל אני לא מכירה אותך," הגיבה ללא היסוס.
"את מחטיאה את המטרה. מה שחשוב כעת זה שאת רטובה עד העצמות ולכן הנושא הוא לא אני אלא ההתייבשות שלך," הזכיר לה.
הדס חשבה מהר והגיעה למסקנה שבמצב בו היא נמצאת, יתכן שההצעה שלו אינה גרועה כל כך. ברור שאם היא לא היתה מכירה אותו בכלל, היא לא היתה מעלה בדעתה בשום אופן להסכים. אבל הפנים שלו היו מוכרים לה והיא נזכרה ששמו תומר, הוא שנתון מעליה, לומד בתיכון מקצועי ונחשב לנער שקט וחביב אבל לא יותר מכך. יורם כמוהו בפירוש לא היה הטיפוס שיעניין בנות. אז מה לעשות? האם תשובה חיובית תסכן אותה?
"כל הכבוד לך שאת יכולה לחשוב כשאת רטובה מכפות-הרגליים ועד קצות האוזניים," חייך אליה. "אז את מסוגלת להגיע להחלטה לפני שהקיץ יגיע?"
האם הוא לועג לה? ונניח שהיא תסרב לו? בחוץ ממשיך הגשם לרדת ודלקת הריאות מתחילה להחליק במורד גרונה. אין לה ברירה. היא חייבת לקחת את הסיכון ולעלות אִתו אל דירתו. מה כבר יכול לקרות לה שם? הוריו ידאגו לכך שהוא יתנהג בנימוס, בייחוד שהוא לא נראה טיפוס שלילי שינצל את ההזדמנות.
תומר פתח את דלת הדירה ורק אז נוכחה הדס לדעת שהנחת היסוד שלה היתה מוטעית. הדירה היתה ריקה. הוריו של תומר לא נמצאו בה.
"את רטובה לגמרי," פסק תומר לאחר שהדליק את האור בחדר האורחים וסקר אותה. "אני לא מציע לך להישאר בבגדים האלו."
"אתה וההצעות שלך," נהמה הדס. "אתה חושב שיש לי בגדים חלופיים?"
"אם היו לך, גם הם היו מתרטבים," משך תומר בכתפיו. "בואי תעשי את זה ככה. את תיכנסי לחדר האמבטיה ותוציאי לי את הבגדים שלך החוצה. תעשי לך אמבט חם שישפר לך את המצב ואת מצב-הרוח. בינתיים אני אכניס את הבגדים שלך למייבש הכביסה שלנו. עוד לפני שתצאי, יהיו לך בגדים יבשים ומוכנים ללבישה ושלום. איך זה?"
"נשמע מוצלח," החליטה הדס מיד. "ממש תודה לך. איפה האמבטיה?" תומר הראה לה והיא נכנסה פנימה ונעלה את הדלת מבפנים. לאחר רגע ארוך פתחה את הדלת בחיפזון, השליכה החוצה את בגדיה והדלת ננעלה שוב. תומר ניגש למרפסת, הכניס את הבגדים אל המייבש והפעיל אותו. אחר-כך חזר לחדר האורחים והמתין.
הדס לא מיהרה. לאחר שמצאה מגבת נקייה לשימוש עתידי, נכנסה לאמבט והחלה למלא אותו. המים היו רותחים והיא נהנתה ממגעם הצורב שעטף את עורה הקפוא וחימם את גופה ואת ליבה. ככל שתרבה לרבוץ במים, תסולק הצינה מגופה ובינתיים יתייבשו בגדיה במייבש והיא תוכל ללבוש אותם, לצאת לבושה מהאמבטיה וללכת מכאן.
צעקת בהלה נפלטה מפיה. בבת-אחת כבה האור והיא נותרה בחושך כשראשה מוטה קדימה בניסיון להבין מה מתרחש. הדירה כולה היתה חשוכה ולמרות רעש המים הזורמים מהברז, לא התקשתה הדס לשמוע כיצד תומר מקלל בכעס את הפסקת החשמל הפתאומית. כמובן, החורף היה בעיצומו והפסקות חשמל אירעו לעיתים. פתאום הבינה את פשר קללותיו של תומר והחווירה. כמובן, להתרחץ אפשר בחושך, אבל מייבש הכביסה הפסיק לפעול ובגדיה יישארו רטובים. אם חשבה שתוך זמן קצר תוכל להמשיך בדרכה, הרי שכעת ברור היה לה שנתקעה.
הדס סיימה להתרחץ, יצאה מהאמבט, גיששה בחשיכה אחר המגבת וניגבה היטב את גופה כשהיא מקדישה תשומת-לב נוספת לניגוב שערותיה.
"את בסדר?" שמעה את קולו הנבוך של תומר מעבר לדלת.
"יכול היה להיות יותר טוב," השיבה בתרעומת. "האמבטיה היתה עשר, אבל מה אני אעשה כעת בלי בגדים?"
"יש לי רעיון," אמר קולו. "ממה שהספקתי לבדוק, הבגדים שלך הספיקו כבר להתייבש ככה-ככה. אני אפעיל את תנור החימום הפועל על גז ואתלה את הבגדים שלך מעליו. זה עניין של שעה מכסימום עד שהם יתייבשו. בינתיים אני אארגן לך חלוק של אמא שלי, ותוכלי ללבוש אותו ולצאת מחדר האמבטיה. נשב בחדר האורחים עם מכשיר תאורת החירום ונחכה עד שהבגדים יתייבשו לגמרי, ואז תוכלי ללבוש אותם. איך זה?"
הדס נאלצה להודות שהרעיונות שלו היו כולם טובים וישימים. כשלבשה את החלוק שתומר הושיט לה מאחורי הדלת, יכלה לאמוד בסבירות גבוהה את הבדלי המשקל ובייחוד ההיקף בינה לבין אמא של תומר. היא רכסה היטב את החלוק סביב גופה, וכשיצאה לחדר האורחים, הוקל לה כשגילתה שהאור הרפה ממכשיר תאורת החירום לא יאפשר למארח שלה להבחין בפרטים רבים מדי. הדס הנחיתה את עצמה לתוך כורסה רכה והתמתחה בתענוג. נכון שהערב לא התנהל לפי ציפיותיה המוקדמות, אך היא יכלה בקלות לחשוב על כמה אפשרויות גרועות הרבה יותר, כך שבפירוש לא היתה לה כל סיבה להתלונן.
תומר התגלה כמארח מנומס. נטל אִתו את מכשיר תאורת החירום אל המטבח והותיר אותה בחושך למשך מספר דקות, שבמהלכן שאל שאלות הכְוונה מתבקשות. ההמתנה השתלמה, כשחזר עם מגש ועליו כוסות תה וכיבוד קל. אם האמבט הרותח חימם את עורה, הרי שהתה הרותח חימם את איבריה הפנימיים.
הדס גילתה לפתע שהיא רעבה, התנפלה על צלחת הפיצוחים וחיסלה כמעט את כולה.
"זה בסדר," אמר תומר כשעצרה לפתע בעצמה במבוכה. "את יכולה לפצח הכל. יש עוד ואני גם יכול להכין עוד תה. מזל שהגז פועל."
אבל הדס כבר הפסיקה. נשענה לאחור והודתה לו. תומר התיישב מולה על הספה והחל לשוחח אתה. עד מהרה נמצאו שניהם בעיצומה של שיחה, וכשתומר השתחרר מביישנותו, מצאה הדס מולה נער מעניין, נחמד ובעל חוש הומור, שבתנאים רגילים ודאי לא היתה מצליחה לקלף ממנו את קליפת הביישנות. הזמן חלף, אך הדס שכחה להביט בשעונה. נהנתה מכל רגע של שיחה עד שהיתה מוכנה לשבת כך שעות בחברתו. היה זה דווקא תומר שניפץ את הקסם.
"אני חושב שהבגדים שלך כבר יבשים," שינה לפתע נושא וקם ממקומו. כשבדק את הבגדים, הסתבר לו שהם בהחלט ראויים ללבוש. הדס נטלה אִתה אל חדר האמבטיה את הבגדים ואת מכשיר תאורת החירום והתלבשה במהירות. אחר-כך חזרה לחדר האורחים והודתה לתומר.
"כן, חבל שהבגדים הספיקו להתייבש כל כך מהר," אמר לה בצער. "כל כך נהניתי לשבת ולשוחח אִתך."
"גם אני נהניתי," הסכימה הדס. "ואם כבר מדברים על זה, מדוע צריך גשם סוחף כסיבה לבלות יחד ערב? זה יהיה כיף להיפגש פעם נוספת ולהמשיך את השיחה שלנו." היא הכתיבה לו מספר טלפון. "תתקשר אלי ונקבע. אוקיי. אני צריכה ללכת כעת. כבר נורא מאוחר. ושוב, המון תודות לך על כל מה שעשית בשבילי. ואתה יודע מה? איזה מזל שהיתה הפסקת חשמל. בלעדיה היו הבגדים מתייבשים טיק-טק ואפילו לא היינו מתחילים לדבר."
"כן, קצת מזל אף פעם לא הזיק לאף אחד, בייחוד כשמדובר בטיפוס כמוני," הסכים תומר. הוא השאיל מעיל ומטרייה לאורחת שלו ולאחר מכן ליווה אותה למטה אל דלת הכניסה לבניין, נפרד ממנה וחזר אל הקומה בה גר. לפני שנכנס לדירתו, פתח את ארון החשמל והרים את מתג המכשיר למניעת התחשמלות. אחר-כך נכנס לדירה המוארת וגיחך בשביעות רצון. ככלות הכל, נכון שמזל אף פעם לא הזיק, בייחוד כשאפשר היה לעזור לו...

                                                                                                                                חזרה למסך הקודם