ב ר י   פ ר י ג ת
סופר ומתשבץ
ס י פ ו ר   ק צ ר    מ ע ו ל ם    ה מ ח ש ב י ם

סיפור קצר שפורסם בשבועון אנשים ומחשבים                                               חזרה למסך הקודם

מ א ג ר   נ ת ו נ י ם

"אתה פשוט לא מתאר לעצמך מה משמעות הדבר," אמר עמירם גולדשטיין והביט בגיסו בהחלטיות, כמעט בקנאות. "מאגר הנתונים הזה פשוט מושלם."
דומה שהגיס השתעמם. שיחות על נושאים כאלה עייפו אותו תמיד. מעדיף היה לשוחח על כדורגל, אך בעלה של אחותו הבכורה התעניין רק בנושאים כאלה. לאחר חצי שעה של ניתוח הבורסה, הגיעו למאגר הנתונים. הגיס הצליח להבין שמדובר במין קובץ מחשב ענק בו לכל אדם יש קטע ראשי המכיל את הפרטים האינפורמטיביים שלו. לקטע הזה מצורפות תוספות הנקראות נגררות ובכל נגררת יש פרטים הנוגעים לנושא אחר של האדם. הגיס הצעיר היה עייף, אך הנימוס חִייב אותו להקשיב ולהנהן. אחר-כך יאסוף את אשתו מן המטבח - שם נמצאה עם אחותו ולפחות בילתה היטב, למרות פער הגילים ביניהן - ויזכה לחופשה זמנית מהטרדן הזה עד לביקור הבא.
"כן?" אמר.
"מאז שהתקינו את מאגר הנתונים הממשלתי, הפכו החיים להיות פשוטים פי כמה, לא כמו במאה שעברה," זרח עמירם ועיניו יקדו. "יש לך מושג כמה שנים לקח לסיים את הפרויקט? צוות ענק של מנתחי מערכות ומתכננים הקים מאגר נתונים ענק ומושלם שעומד לשימושם של כל משרדי הממשלה בבת-אחת. עד אז היה לכל משרד מחשב משלו עם קובץ משלו. הבזבוז היה עצום ופרטים רבים סבלו מכפילות, כשהופיעו בכמה קבצים שונים והיוו מקור לשגיאות. והיום? זה נגמר. יש מחשב אחד שעומד לרשות כל המשרדים ושולח את שלוחותיו על-פני כל המדינה. הבלגן והביורוקרטיה ספגו מהלומה ממנה שוב לא יתאוששו לעולם."
"כן?" אמר הגיס והצליח למנוע פיהוק. לו רק היה המארח נמנע מלחזור על רעיונותיו שוב ושוב במהלך נאומו. מזל שאינו מבחין בעיניו המזוגגות של אורחו.
"נגמרה הסחבת. שוב אין צורך לחכות חודשים כדי לקבל תשובה או לחכות לטיפול. אין צורך להעביר פלט ממחשב אחד כקלט למחשב אחר. הכל מרוכז במקום אחד. אתה תופס את זה?"
"כן!"
"זוכר איך התרוצצת בשנה שעברה בין חמישה-שישה משרדי ממשלה עד שגייסת אותי לעזור לך, וגם אז חיכינו עוד ארבעה חודשים עד שהעניין הסתיים? היום זה לא היה קורה. האזרח הקטן לא יצטרך לרוץ ממשרד למשרד. הכול ירוכז במקום אחד. אתה רוצה לטוס לחו"ל וזקוק - לפי התקנות הנוכחיות - לתעודה מהמשטרה, לתעודה ממשרד הבריאות, לאישור ממס הכנסה ולעוד ולעוד? הכל מוכן תוך חמש דקות בסניף של מאגר הנתונים. שוב אין צורך לבזבז שלושה ימי עבודה וכמות אינסופית של עצבים מרוטים כדי להשיג זאת."
"נכון."
"וחוץ מזה, חשבת על התועלת שהמדינה מפיקה ממאגר הנתונים? למשל העמקת הגבייה. קשה כעת פי כמה להתחמק ממאגר הנתונים. נסה לבקש סיוע ממשרד הרווחה כשיש לך תיק נפוח במשרד האוצר. כמובן, אתה יכול לזייף מספר תעודת זהות, אך משרד הפנים יעלה עליך תוך שנייה. פשוט, הכל מרוכז יחד. מאגר הנתונים מגיע אל כולם - החל ממשתמטי תשלום אגרת הטלוויזיה וכלה בלווייתני מס ההכנסה. ומי חוסך את הכסף הזה? הכיס שלך ושלי. וזו רק דוגמה, הא?"
"כן?"
"ואפילו העיריות יכולות לשאוב מידע ממאגר הנתונים... כן, ברכה?"
רק ארוחת-הערב הצילה את הגיס ממאגר הנתונים.
ולמחרת, בדרכו לעבודה, יכול היה עמירם גולדשטיין להרהר בחיבה בארוחת-הערב הטעימה ובדיאלוג המוצלח של ליל אמש. הוא הגיע למשרד הממשלתי בו עבד ודחק את מאגר הנתונים ממוחו.
מיד לאחר שסיים את ישיבת הבוקר המפרכת, הגיעה ההודעה שהבוס ממתין לו. עמירם חייך בשביעות רצון. השיחות עם הבוס הגדול הלכו ותכפו לאחרונה. ומה הפלא? מנהל מחלקת הכספים עומד לפרוש ועמירם נשא את עיניו לתפקיד הנכבד. תהיה זו קפיצה גדולה עבורו. ומה בכך? כולם ידעו שהוא המועמד המתאים לתפקיד. אותן שיחות עם הבוס הגדול תרמו את חלקן לביסוס מעמדו ועמירם הפגין בהן הרבה התלהבות ולא נמנע מלהחניף. וכמובן, לאחרונה הקפיד לעבוד שעות נוספות שהכניסו לו סכומים נאים כתוספת למשכורת, והשתדל שכולם יידעו על כל שעה נוספת שנשאר ועד כמה היה מסור לעבודה. בקיצור, התפקיד של מנהל מחלקת הכספים הריהו כמונח בכיסו.
מזכירתו של הבוס הגדול ביקשה ממנו להמתין מעט. לאחר כשתי דקות קיבל אור ירוק להיכנס. עמירם בלע את הרוק בעצבנות ופסע פנימה על קצות אצבעותיו. כמו תמיד, גרמו השיחות עם הבוס הגדול לפרפרים בקיבתו. הוא חייך.
"שלום מר אמזלג," אמר בנעימות.
"שב, עמירם, וקרא לי משה," תמיד היתה אותה פתיחה לשיחותיהם ועמירם לא התעייף ממנה. "אתה לבטח יודע באיזה נושא נדבר."
עמירם המשיך לחייך ללא מילה. הבוס הגדול הרים את עיניו בקוצר-רוח, הבחין בחיוך וחייך בתשובה.
"אני אגש לעניין ובקצרה," אמר. "הזמנתי אותך לשיחה בנושא מנהל מחלקת הכספים. הִצגת את המועמדות שלך לתפקיד. ובכן, יש לי תשובה עבורך. לצערי נדחית מועמדותך ואתה לא תזכה בתפקיד."
עמירם המשיך לחייך. כה גדולה היתה תדהמתו עד ששרירי פניו קפאו. אחר-כך התאושש מעט ופיו נפער בתימהון.
"אבל הבטחת לי..." פרצו המילים מפיו.
"לא הבטחתי," קטע אותו הבוס בקשיחות. "אמרתי שאתמוך בך."
"ומה הִשתנה, שהפסקת לתמוך בי?"
"לא הפסקתי לתמוך בך, עמירם. בעיניי אתה עדיין המועמד המוצלח והמועדף ביותר לתפקיד."
"אני... לא מבין," אמר עמירם בגמגום.
"לפני שבוע הוּצְאה תקנה חדשה לידיעת כל משרדי הממשלה," אמר משה אמזלג והזדקף בכיסאו. "המועמדים לתפקידים ממשלתיים בכירים... כמו למשל מנהל מחלקת הכספים במשרדנו, יצטרכו לענות על קריטריון נוסף וחשוב - עליהם להיות בעלי עבר נקי מרבב."
"אני... אני... אבל יש לי עבר נקי לגמרי," הסמיק עמירם.
הבוס הגדול הניע את ראשו לשלילה.
"בהתאם לתקנה החדשה הזמנתי עליך דו"ח ממאגר הנתונים של המחשב הממשלתי. אתה לא עונה על הקריטריונים שנקבעו."
"בלתי אפשרי!" הרים עמירם את קולו. "מה כבר עשיתי לא בסדר?"
משה אמזלג נטל דף נייר מעל שולחנו והביט בו לרגע קט בריכוז. "לפני ארבע-עשרה שנים נעצרת על-ידי המשטרה לעשרים וארבע שעות. בכך הדבקת לעצמך כתם של עבר פלילי," אמר לאיטו.
עמירם כמעט נחנק. דומה שהוא עומד לפרוץ בבכי.
"אני... אני יכול להוכיח בקלות שזו היתה טעות. סתם העלילו עליי ולמחרת בבוקר שוחררתי מיד. הייתי חף מפשע. זו היתה רק טעות. הרי ניתן לעצור כל אזרח ללא משפט. זה עדיין לא הופך אותי לפושע."
"אני מצטער," משך הבוס הגדול בכתפיו. "ואני ממשיך. לפני שלוש שנים היית חייב כסף למס הכנסה מסִדרת הרצאות שנתת באופן פרטי. חובך צבר ריבית וסילקת אותו רק לאחר שנה וחצי."
"אני... זה נכון. אבל מה הפשע בכך?" מחה עמירם בייאוש. "שילמתי הכל כולל הצמדה עד לאגורה האחרונה והחוב נסגר. הרי גם מס הכנסה לא מחזיר כסף לאזרח ביום שהאזרח מגיש לו דו"ח שנתי."
"הסתבכות עם מס הכנסה לפי הקריטריונים שבידי, היא בהחלט בעייתית," סיכם הבוס הגדול. "אפשר להמשיך?" הוא לא חיכה לאישור ומיד המשיך - "בבניין הקודם בו גרת הגישה העירייה תביעה נגד כל הדיירים, נגד כל אחד מהם לחוד, על חריגות בתוספת בנייה."
"היית צריך לראות איזה רשיון אידיוטי נתנו לנו," התפרץ עמירם. "אז מה אם חרגנו? זה מקובל. כולם חורגים ככה. העירייה עושה את זה בכוונה. שילמנו את הקנס וזהו."
"צר לי, עמירם," הבוס הגדול החזיר את הדף לשולחן. "לפני שבועיים היית זוכה בתפקיד ללא כל בעיה. אבל בעקבות התַקנה החדשה... ידי הפכו כבולות. אני אצטרך להעדיף מועמד אחר עם כישורים פחותים מאלו שלך, אך עם עבר נקי."
"אבל אני... אני כל-כך רציתי... הייתי בטוח," התבלבלו המילים בפיו של עמירם. "אולי אפשר לשנות משהו? לערער. אני יכול להוכיח ש..."
"מר גולדשטיין," חתך הבוס הגדול. "לא אני יצרתי את התַקנה הזו. אי-אפשר יהיה לשנות כלום. מוטב שתשלים עם העובדה שתישאר בתפקידך הנוכחי בו אתה צובר הצלחה גדולה ומרשימה. מי יודע? אולי באיזשהו זמן בעתיד הרחוק ישתנו פני הדברים."
עמירם לא הקשיב. אפילו לא זכר כיצד כשל החוצה. הוא הסתגר במשרדו וביטל פגישה שנקבעה לו עוד בשבוע שעבר. על ארוחת-הצהריים ויתר. התיאבון אבד לו והמחשבה על אוכל גרמה לו קבס.
הכול בגלל המחשב הזה. בגלל מאגר הנתונים. פולש לחייו הפרטיים של האזרח הקטן. חושֹף אותו עירום ועריה וחונק אותו לאט אבל בטוח. לפתע חש עצמו כמו מתחת למיקרוסקופ. איזה סיכוי נותר לו? הוא פושע לעולמי עד. מאגר הנתונים ירדוף אותו לנצח. האח הגדול עינו פקוחה.
ואחרי שבוע, יושב במשרדו של הבוס הגדול, עדיין חש עמירם את עצמו כחיה נרדפת. בלילות הצליח להירדם רק בעזרת כדורי שינה ובעבודה הצליח רק בקושי להתרכז.
משה אמזלג נראה רציני אף יותר מאשר לפני שבוע.
"עמירם," אמר. "קראתי לך שוב בקשר למשׂרת מנהל מחלקת הכספים. הרשה לי לברך אותך. החל מהראשון לחודש הבא אתה תיכנס לתפקיד המנהל במחלקת הכספים ותחליף את המנהל הנוכחי. מזל טוב ובהצלחה!"
עמירם גולדשטיין בהה בו ופניו עטו מבע מגוחך. במשך רגע ארוך עיכל את ששמע ואחר התאושש.
"אבל... אבל איך?" קרא בתדהמה. "התַקנה שמאגר הנתונים..."
"כן," חייך הבוס הגדול. "תיארתי לעצמי שזו תהיה התגובה שלך. ובכן, המצב הוא כזה. הוצאתי דוחות ממאגר הנתונים על כל אחד מהמועמדים הרבים לתפקיד ולאחר מכן גם על מועמדים פוטנציאליים אחרים. התוצאה הפתיעה אותי. פשוט אי-אפשר היה למצוא אפילו אדם אחד בעל עבר נקי לחלוטין."

                                                                                                                                חזרה למסך הקודם