ב ר י   פ ר י ג ת
סופר ומתשבץ
ס י פ ו ר   ק צ ר    מ ע ו ל ם    ה מ ח ש ב י ם

סיפור קצר שפורסם בשבועון אנשים ומחשבים                                               חזרה למסך הקודם

ש ד   ה י ע ר   ה נ ו ר א

צ'יף קִימְבּוֹנְגוֹ הביט קדימה ושפתיו העבות נפשקו בחיוך חם.
"נעים לחזור הביתה," חשב בסיפוק. ואכן, לכל אורך מסעו המרגש לא שכח אף לרגע את כפרו הקטן בלב היער האפריקאי ואת אנשיו בני שבט הצ'וּקוּלוּקִים. למרות הפיתויים שהציבו בפניו המארחים הלבָנים, נותר הצ'יף נאמן לעמו ולמולדתו.
בנו הבכור קיבל את פניו בראש משלחת ילידים מריעה ומחוללת. צ'יף קימבונגו ומלוויו צעדו אל תוך הכפר כששתי שורות של כושים מימינם ומשמאלם. השמחה היתה גדולה. אנשי הכפר הקטן והנידח התגעגעו לצ'יף הכול-יכול שלהם ונעצו בו מבטי הערצה. ככלות-הכול יצא הצ'יף לדרך לפני הרבה ימים והנה קיים את אשר הבטיח וחזר הביתה.
לאחר שאנשי הכפר נרגעו במקצת והתפזרו, יכול היה הצ'יף לפרוש למנוחה בבקתת הקש שלו. הוא הסתגר יחד עם בנו הבכור קוֹלוֹנְגוֹ ושמע סקירה ארוכה על שהתרחש בכפר בהיעדרו.
"וכעת, אבא," סיים הבן. "סַפֵּר אתה מה ראית במסע."
"בני, אתה פשוט לא תאמין," אמר הצ'יף וניפח את חזהו. "ראיתי כפרים ענקיים בנויים מאבנים ובהם גרים אנשים שאי-אפשר לספּוֹר. שטתי בסירה גדולה יותר מהכפר שלנו כולו ואחר-כך גם עפתי בתוך הבטן של ציפור ענקית שבלעה אותי דרך חור בבִטנה לפני שהמריאה." והוא המשיך וסיפר עד שנוכח לדעת שבנו הנבוך אינו מבין כלום מסיפוריו ולבטח אף חושב אותו למשוגע.
"צריך לראות את זה כדי להבין," פסק בתבונה. "דרך אגב, בני. מה שלום שכנינו הפַּסְקוּדְנִיַאקִים?
"שכנינו? אויבינו," נהם קולונגו והִכּה באגרופיו על חזהו החשוף והצנום. "בני הכפר השכן והגדול התקיפו אותנו כמה פעמים כשלא היית אתנו, ורק בקושי הצלחנו להתגונן מפניהם."
"חשבתי שזה עלול לקרות וגם דאגתי לא מעט," הנהן הצ'יף השמן. "אבל בני, אין לה מה לדאוג. בני שבט הפסקודניאקים לא יטרידו אותנו יותר. במקומות בהם ביקרתי, הציגו בפניי סוגים שונים של כלי-נשק שיוכלו לאויבינו אחת ולתמיד. היו שם, למשל, כידונים שנקראים רובים ושפולטים בכוח אבנים קטנות וקשות. האם מצאו מאוד חן בעיניי, אבל פחדתי שהאנשים שלנו לא יידעו להפעיל אותם. היו שם גם פירות שאפשר היה לזרוק אותם, וכשפגעו באויב, התפוצצו. היתה שם גם ציפור קרב, שאפשר היה לשבת עליה ולעוף מעל האויב. בני, הרבה כלי-נשק היו שם וקשה היה לבחוֹר. לבסוף בחרתי, והכול בזכות אדם אחד ששמו איש מכירות, ששִׁכנע אותי לקנות כלי-נשק שאין שום בעיה ללמוד להשתמש בו ושיוכל לנצח לבדו את הפסקודניאקים השנואים. לנשק הזה קוראים מחשב אלקטרוני."
"מחש... מה זה?"
"אני בעצמי לא כל כך יודע. המחשב יגיע לכאן בקרוב יחד עם מישהו שיכין אותו לפעולה ויסביר לנו הכול. המחשב הזה פועל אחרי שמשקים אותו בחומר שנקרא חשמל. את החשמל מזרימים בתעלות שנקראות חוטים, שאותם ימתחו מהעיר הגדולה על העצים עד לכפר, מרחק של ימי הליכה רבים, שהאנשים הלבנים מכנים בשם אלף וחמש-מאות קילומטרים. המחשב ישתה את החשמל ויקבל כוח לנצֵח את האויבים שלנו. אתה רואה, בני. תמורת הזהב שלנו, אנחנו יכולים להשיג הכל מהלבָנים.
"אבל מה המחשב יעשה?" שאל קולונגו. "יזרוק כידונים?"
"לא, לא," חייך הצ'יף. "אני סומך על כושר הקליעה של הצ'וקולוקים שלי. המחשב ייתן לנו עצות וינהל את המלחמה. יש לו, למשל, אפשרות לתכנן את כוח האדם ומלאי כל הנשק בכפר. אנחנו נדע בדיוק כמה אנשים עומדים לרשותנו בכל רגע ורגע וכמה כלי-נשק חסרים לנו."
"אבל אני יודע את זה גם ככה," מחה הבן.
"אתה עלול לטעות, המחשב לא. הוא מעודכן כל הזמן. נוכל, למשל, לשלם משכורות לחיילים באמצעות המחשב."
"מה זה משכורות?"
"ניתן לחיילים פירות ממלאי הפירות של הכפר תמורת הלחימה שלהם."
"אבא, אבל היום הם נלחמים בחינם, ולא רק זה, אנחנו לוקחים מהם פירות כי אנחנו שליטי הכפר, אבל אף פעם לא נותנים בחזרה."
"אתה צודק. לא חשבתי על כך," הודה הצ'יף. "אין דבר. יש למחשב תוכנית משוכללת להנהלת חשבונות. אתה תתלהב ממנה. למשל, נפתח לך חשבון בתוכנית. תאר לעצמך שאתה לוקח ממני פרה ובתמורה נותן לי שלוש תרנגולות. הדו"ח יֵצא מאוזן. נוכל גם למכור לתושבים בתי קש ולהפעיל תוכנית משכנתאות לזכאים. המחשב יוכל להפיק לנו תחזית לעשרים שנה קדימה על הצפוי בכפר מכל הבחינות. ויש עוד הרבה הרבה דברים שכבר שכחתי. אנחנו נהיה חכמים יותר וננצח בקלות את הפסקודניאקים."
חודשיים חלפו ובמהלכם עמד הכפר בגבורה נגד פולשי הכפר השכן שאיימו לכבוש אותו. העדיפות במספר אנשי האויב היתה מכרעת, מאחר שהכפר הפסקודניאקי היה גדול פי שלושה מהצ'וקולוקי. הקרב השני היה עקוב מדם ובמהלכו נפצע קולונגו מחֵץ שננעץ בכתפו.
כך שכאשר קיבל צ'יף קימבונגו הודעה שהמחשב הגיע, יצא גדרו מרוב שמחה וערך משתה גדול לתושבי כפרו, שכּלל ריקודים עד אור הבוקר ואכילת שני שבויים פסקודניאקים מהקרב האחרון.
יום לפני שהמחשב הגיע, הסתיימה התקנת קווי חשמל וטלפון אל העיר הגדולה. הצ'יף בחן בהתפעלות את מכשיר הטלפון והאזין להסברים כיצד, במקרה של תקלה במחשב, יוכל להזמין טכנאי שיגיע תוך עשרים וארבע שעות. כמו כן הגיע עבורו תנור החימום החשמלי לאמבטיה שקנה במהלך מסעו. המתקינים של קו החשמל התקינו שלוחה אל בית הקש שלו, שם הופעל התנור בטקס חגיגי. הצ'יף, העצבני מעט, נרגע כשהובטח לו שמדיח-הכלים שהזמין, עושה כעת את דרכו בסירה גדולה מכפר רחוק שקוראים לו אירופה והוא יגיע תוך שבועיים.
למחרת הגיע המחשב. טכנאֵי חברת המחשבים פירקו ארגזי קרטון-קשיח גדולים, ולנגד עיניהם הנדהמות של הילידים שצבאו מרחוק והביטו, הוציאו מתוכם מין גופים משונים והחלו להרכיב אותם למיני-מחשב. בקתת הקש הגדולה שנבנתה במרכז הכפר, היתה מוכנה לאחסן את האורח רב-העוצמה. הטכנאים העמידו את המחשב על אדמת הבוץ בבקתה וחיברו אותו לחשמל. צ'יף קימבונגו נתן פקודה, ושני כושים גברתנים מצוידים בעלי סוכך רחבים, שמרו על מיזוג-אוויר בבקתה עבור המחשב.
הטכנאים עזבו והצ'יף נותר בבקתה עם אדם שחור-עור חבוש מגבעת, שענה לשם המוזר ג'ורג' הודג'סון. ג'ורג' יפעיל את המחשב בשבועיים הקרובים עד שהצ'יף או איש מטעמו ילמד להשתלט על הנושא.
תושבי הכפר המלהגים התקרבו והצטופפו ליד פתח הבקתה. ג'ורג' חייך והקליד משהו על לוח הקלידים של המחשב. כמעט מיד החלה המדפסת לפעול והדפיסה שלושים עותקים של איור מיקי מאוס, שאותם מיהר ג'ורג' לחלק לתושבים המשתאים והנרגשים. התלהבותם של הכושים הגיעה לשיא כשג'ורג' הֵזין פרטים בסיסיים על תושבי הכפר והקרין על המסך דיאגרמה בשלל צבעים. הצ'יף הניע את ראשו בהבנה כשג'ורג' הסביר לו כיצד יוכל להזמין חתכים שונים על האוכלוסייה.
אך דווקא ברגע זה, כשכל תושבי הכפר החלו לכרוע ברך לפני בקתת המחשב ולזמר שירי תהילה לאליל החדש שלהם, שהחליף בין רגע את פוחלץ הקוף ששכן בבקתתו של מנהיג הכפר, פתחו הפסקודניאקים בהתקפה. עבורם היה זה רגע מושלם להסתערות. הצ'וקולוקים היו אחוזי התלהבות מיסטית למראה המחשב, עד שהתקהלו כולם ושכחו להעמיד שומרים מסביב לכפר. הצ'וקולוקים האומללים התרכזו כעת במקום אחד ורוּבּם אף לא היו חמושים.
פני של צ'יף קימבונגו החווירו. הוא ניתר על רגליו, פרץ החוצה מבקתת המחשב ומיהר אל בקתתו הסמוכה כדי לקחת את הכידון והקשת שלו ולארגן את אנשיו לקרב בלימה. מאוחר מדי. הפסקודניאקים כבר עסקו בביזת הבקתות המערביות של הכפר ושני צ'וקולוקים חמושים שניסו לעצור בעדם, נדקרו בחניתות.
ההתקפה שבאה במפתיע, הדהימה את הצ'וקולוקים עד שלרגע ארוך לא נעו ממקומם. כשהתאוששו, הבינו את חוסר הטעם שבהתגוננות. הם שגו ויהיה עליהם לשלם על כך בבניית הכפר שלהם במקום אחר, הרחק מכאן.
צ'יף קימבונגו צרח בזעם מתסכל כשחזה באנשיו הנמלטים כמו עדר אנטילופות מבוהל. תוך שניות נעלמו כולם בין העצים כשבְּנוֹ קולונגו בראשם.
הפסקודניאקים הבחינו במנוסה ופרצו קדימה. הכפר היה כעת בידיהם וקריאות השמחה שהשמיעו בהדהוד כפות-ידיהם על פיהם הזועק, היוו אישור לכך. צ'יף קימבונגו התכוון לקבל את פניהם בעצמו, כשלפתע נזכר בכלי-הנשק החדש שלו, שמרוב התרגשות שכח ממנו עד כה. איזה מזל שכלי-הנשק הגיע דווקא היום ולא איחר.
הצ'יף פרץ לבקתת המחשב ומצא בתוכה את ג'ורג' הודג'סון מכוּוץ בפינה ורועד מפחד. ללא כל ספק היה בורח כבר מזמן לתוך היער, אך הפחד מהנחשים הותיר אותו בבקתה.
"האויב מתקיף!" זעק צ'יף קימבונגו וכרע ברך לפני המחשב. "אנחנו אבודים. רק הנשק החדש יכול להציל אותנו."
"נשק חדש?" נדהם ג'ורג' ולרגע שכח את פחדיו. "איזה נשק חדש? זה רק מחשב."
צ'יף קימבונגו לא היה טיפש, אחרת ודאי שלא היה מחזיק זמן רב בתואר ראש הכפר. למשמע דבריו של האורח, הבין הצ'יף כי סידרו אותו. ובכן, יהיה עליו להישאר בחיים כדי להיפרע מחברת המחשבים ובייחוד מאיש המכירות. בבעיטה עזה ברגלו היחפה פרץ פתח גדול בקיר האחורי של הבקתה ונמלט לתוך היער כשג'ורג' המבוהל בעקבותיו.
מיד לאחר מכן נכנסו הפסקודניאקים החוגגים אל בקתת המחשב וקפאו במקומותיהם. הם סקרו בחשש מוצדק את הדיאגרמות הצבעוניות המתחלפות כל עשר שניות על המסך, את הסרט המסתובב בכּוֹנָן, את רשרוש המדפסת ואת שלל האורות המנצנצים.
הכול נראה מסתורי ובלתי ניתן להבנה והפסקודניאקים החלו לסגת בזהירות. רק מנהיגם של הפולשים לא התרשם. הוא הזדקף למלוא קומתו הנמוכה וחיוך עיוֵות את פניו המכוערים. לאחר היסוס קל הניף את ידו ונעץ בעוצמה את הכידון שלו במרכז המסך.
נשמע קול התפוצצות. המסך התרסק והדיאגרמות נעלמו. מאחורי המסך הציץ אל הפולשים בליל אלקטרוני מוזר ובלתי נתפס. המנהיג פלט נהימה של שביעות-רצון, גחן קדימה ותחב את ידו לתוך המסך השבור.
הכל התרחש כעת תוך שניות. המנהיג ספג מכת חשמל ונשאר צמוד למחשב. אנשיו יחפי הרגליים ניסו לחלץ את המנהיג המפרפר ונדבקו אליו בזה אחר זה, כשכולם רועדים וצורחים בפחד נורא. לא ברור כמה זמן עמדו שם ויִללו, אך לפתע הבזיק ניצוץ, החשמל נותק והמחשב הפסיק לפעול.
הפסקודניאקים ההיסטריים נמלטו מן הכפר בכל כוח רגליהם כשהם מצווחים בבהלה על שד היער הנורא. את כפרם החדש בנו במרחק ארבעה ימי הליכה בכיוון שקיעת השמש.
ובכפרם של הצ'וקולוקים יושבים ערב-ערב ליד המדורות ומספרים בשבחו של כלי-הנשק שהציל את הכפר וגירש את אויביו לעולמים. ככלות-הכול, זהב לא היה חסר להם, לצ'וקולוקים, וכיום יכולים כל תושבי הכפר להתברך בנשק אישי לכל אחד מהם - מיני-מחשב.

                                                                                                                                חזרה למסך הקודם