|
|
סיפור קצר שפורסם בשבועון אנשים ומחשבים
חזרה למסך הקודם
א י ש ה מ ס י ל ה
המבט הבוהה שנשקף מעיניו העיד יותר מכול על שִׁעמום אינסופי שהתמזג באדישות תהומית. יכול היה לשבת כך שעה ארוכה ולבהות באותה נקודה דמיונית.
לפתע התנער ושלח את ידו אל הארון הקטן שלצִידו. הדלת חרקה ונפתחה לרווחה והוא הוציא בקבוק, שלא אפשר היה לטעות במשקה החריף הממלא אותו. כלומר, מילא אותו פעם וכעת נותר רק מעט ממנו. בתנועות מוּכניות חלץ את הפקק ומילא כוס.
כמובן, אסור לשתות במשמרת, אך לכל הרוחות - למי אכפת? להם בטח לא. המשקה עזר לפחות להרוג את הזמן. בכף-ידו החליק על סנטרו ולחיו השמאלית, וזיפי הזקן הבלתי-מגולח בן היומיים-שלושה שרטו את עור ידו. שיֵלכו לכל הרוחות. בעבר נהג להקפיד על הופעה מדוקדקת, אך כיום... בתנועה החלטית שפך את המשקה אל פיו, והחמימות גלשה דרך גרונו למטה אל קיבתו.
עיניו של איש המסילה הזדגגו ושבו לבהות, אך האדישות שמקודם התחלפה בדיכאון מתפשט וחונק. שתי דמעות מלוחות נשרו מעיניו לאורך אפו והוא לא טרח לנגבן. שיֵלכו לכל הרוחות.
פעם, מזמן, היה הכול אחרת. הוא היה צעיר מוכשר ובעל שאיפות. עדיין זכר היטב את היום בו שב הביתה, חיבק את אשתו ונשק לה, מכריז בגאווה - "השגתי את המשרה. ממחר בבוקר, אני איש מסילה."
ייתכן שלא היתה זו העבודה המסובכת ביותר בעולם, אך נדרשה ממנו אחריות ויכולת ביצוע מדויקת. הם נמצאו כאן, בתא שבצומת, שניים בכל משמרת, והניעו כהלכה את מערך המחלפים המורכב. אסור היה לטעות. כל טעות היתה גורמת לאסון נורא. כשהתחיל לעבוד, מלאו לילותיו בסיוטים שנושאם אחד - שתי רכבות דוהרות זו אל זו על אותו זוג פסים. אחר-כך התרגל, והפחדים נמוגו. גם הסיוטים. ומעולם לא טעה.
בהמשך עבודתו הועבר לצומת מרכזי יותר וגם משכורתו הועלתה. הוא חלם על התקדמות ועל תפקיד בכיר, כשלפתע הגיע היצור הארור ועולמו חָרב עליו באחת.
לו היה הדבר נגרם באשמתו, היה מבין ואולי מקבל זאת, אך הרי הוא היה עובד מצטיין. הנהלת הרכבת סברה אחרת ושכרה עובד מצטיין עוד יותר - מיני-מחשב משוכלל שהותקן במרכז, ושלט בו-זמנית על כל הצמתים והמַחלֵפים. "המהפכה הממוחשבת" קראו לשִׁדרוּג, אולי על משקל "המהפכה התעשייתית". וכך היה. המחשב קָלט שפע של נתונים מן השטח ותוך שנייה הגיב. כמובן, איש המסילה לא טעה, אך המחשב לא יכול לטעות, ובכך נעוץ ההבדל. היו אנשים מסילה אחרים שטעו בעבר והמחיר היה כבד.
הנהלת הרכבת הציעה פיצויי פיטורין של מאה וחמישים אחוזים. הרבה עובדים קפצו על ההצעה. איש המסילה בחר להילחם מבפנים ונשאר. אחר-כך הבין לאיזו צרה נקלע. ההנהלה לא התכוונה לפטר את כל אנשי המסילה. היא נזקקה לחלקם כדי להמשיך ולהשגיח על המחלפים.
הוא נשאר, וממפעיל הפך למשגיח. המחשב עבד והוא הסתכל. משנוכח לדעת שהמחשב אכן עובד כהלכה, הבין שמלחמתו תהיה לשווא. להתפטר כעת, ללא פיצויים בכלל, לא בא בחשבון. האבטלה במשק לא הבטיחה טובות לגבר ללא מקצוע עם שני ילדים ואשה בהיריון מתקדם.
כעת נמצא לבדו במשמרת, לבדו עם שותף מכני בִּמקום שותף אנושי. לֵך דַבֵּר עם מחשב וסַפֵּר לו על הצרות שלך עם השרברב, או תנתח אִתו את מהלך משחק הכדורסל המותח של ליל אמש. בתחילה נהג איש המסילה לדבר אל המחשב או אל עצמו או סתם אל שומע דמיוני. אחר-כך פחתו הדיבורים ונעלמו כליל. הוא ניסה להביא למשמרת חומר קריאה, אך תוך שבוע מאס בכך. ישב סתם ובהה כדי להעביר את הזמן הזוחל. לעתים נדירות קרתה תקלה במחשב, או שעבר טיפול אחזקה שגרתי, ואז צלצל פעמון ונדלקה מנורה אדומה, והפיקוח עבר אליו זמנית. אך בתום פרק-זמן שבין חמש דקות לשעתיים, כבתה הנורה ואיש המסילה שב להיות משגיח. רק פעם אחת שָׁבַת המחשב ארבעה ימים נפלאים, אך אלו עברו מהר מדי.
התקלה הגדולה, כך כינה בלִבּוֹ את תקלת ארבעת הימים, היא שנטעה במוחו את הרעיון. המחשב הארור אשם בכול. לו רק אפשר היה להיפטר ממנו ולהחזיר לאחור את הגלגל, הכול היה שב להיות כבעבר. בירכתי מוחו נָבט זרע השִׂנאה למחשב האכזר וחסר-הרגשות, שתפס את מקומו והפך אותו לאפס עלוב ללא עתיד. לוּ היה פוגש בו, היה מרסק אותו לרסיסים. המחשב לא היה זר לו לגמרי. כשהותקן, אִרגנה ההנהלה ביקור של אנשי המסילה ביחידת המחשב. איש המסילה זכר ארונות, כבלים, אורות ומסַכים. מפעילי המחשב הביטו באורחים בעליונות. אחרי-ככלות-הכול, הם יהיו כעת אנשי המסילה האמיתיים, שָׁם, הרחק מן הצמתים. ראשו של איש המסילה הסתחרר משפע המַראות וההסברים, וסוֹפוֹ שזָכר רק בְּליל של עובדות שלא תרם מאומה להבנתו.
קשה לומר שהרעיון הבזיק במוחו של איש המסילה. מדויק יותר יהיה אם נציין שהתגבש מתוך ערפל של מחשבות פראיות ובלתי-מרוכזות. אך יום אחד, כשסיים לאכול את ארוחת אמצע המשמרת וקינח בכוס קפה מהתרמוס שלו, גילה שהרעיון מצוי בראשו בשלמותו. חַסֵל את המחשב ותהיה שוב איש המסילה האמיתי. הוא לא התעכב לחשוב על הזמניוּת שבדבר. אפשר שקיווה שההשבּתה תארך ללא סוף. מכל מקום, במשך זמן-מה השתעשע ברעיון ועיכל אותו. לבסוף החליט לבצעו.
איש המסילה ניגש לתכנן את חיסול המחשב בזהירות ושיקול-דעת מרביים. אחרי-הכול, לא כל אחד יכול להיכנס אל חדר-המחשב. יהיה עליו לבקר שם פעם ולרַגֵל. פרט לכך, חבּלה מכוּונת במחשב תחשיד את אנשי המסילה, שכּן הם יהיו החשודים הראשונים, כך לפחות סבר הוא כמאמר הפתגם 'על ראש הגנב בוער הכובע'. ולבסוף, היה עליו להשיג פצצה.
הדבר לקח יותר זמן משחשב, אך לאחר כחודש היתה ברשותו פצצת-זמן. התוכנית היתה ערוכה היטב במוחו, כולל אליבי משכנע ביותר. הפעלת הפצצה תארע בשעות הערב, במהלך המשמרת שלו. איש לא יחשוד בו, כשיעזוב את התא בצומת תוך כדי עבודתו, יניח את הפצצה בחדר-המחשב, יודיע על הפצצה וימליץ למפעילים לפַנוֹת את החדר כדי שלא ייפגעו. לא ייוָותר בידם זמן לגלות את הפצצה והם יימָלטו משם, ואז... בּוּם! הנורה האדומה תידלק והוא יחזור להיות איש המסילה.
הוא השאיר מאחוריו את התא המיותם ועלה על האוטובוס כשבידיו החבילה שהכילה את הפּצצה. הסיכויים שתיערך ביקורת דווקא כעת היו אפסיים, ובשעות הערב לא נערכו טיפולי אחזקה למחשב. הוא מחק ממוחו אפשרות של תקלה במחשב. אחרי-ככלות-הכול היו התקלות נדירות, מה גם שצפויה ממילא תקלה רצינית ביותר תוך זמן קצר...
הנסיעה אל המרכז ארכה כעשרים וחמש דקות. הוא ירד מן האוטובוס, נכנס אל בניין הנהלת הרכבת והסתגר בחדרון שירותים. כשיצא, היו פניו מכוסים בזקן ושפם, ועל חוטמו נשענו משקפי קרן.
כעת הגיע החֵלק הקשה מכול, ואיש המסילה חש כיצד מגביר לִבּוֹ את קצב פעימותיו. אם ייתָפס כעת, יבלה שנים רבות בבית-הכלא. בזהירות עשה את דרכו אל קצה הבניין וללא קושי פרץ את דלת חדר אנשי הניקיון. כשיצא משם, היה לבוש בחלוק כחול בִּמקום במעילו ובידו הפנויה מהחבילה גרר אחריו שואב-אבק.
בפתח חדר-המחשב ישבה פקידת קבלה שהיתה ממונה על רישום הנכנסים והיוצאים - אלו שיש להם אישור כניסה.
איש המסילה הופיע מעֵבר לפינה. הבחורה שמעה את רעש הגלגלים ומצחה התקמט. ברגע שקלטה את מראהו בזווית עינה, הרימה באי-רצון את ראשה מהשבועון שעל ברכּיה והביטה בו בתימהון. עובד הניקיון הזה לא היה מוּכּר לה. בטח עובד חדש. אלו התחלפו כאן כמעט מדי יום. ותִראו באיזו שעה הוא מגיע לנקות את השטיחים מקיר אל קיר בחדר המחשב. מתחת לבית-השחי שלו החזיק חבילה קטנה. "בטח הסנדוויצ'ים שהביא מהבית," חשבה בהיתול והפעילה את הזמזם שאִפשר את פתיחת הדלת.
שני המפעילים בחדר-המחשב הביטו לעברו בעניין מועט.
"מה העניינים, סבא?" שאל הצעיר מבין השניים כששפתיו נמתחות לחיוך מלגלג. "באת להחריש לנו את האוזניים בשעה כזו? בדרך-כלל מנקים פה במשמרת היום, לא?"
הוא הניד בראשו לשלילה. מוטב שלא יזהו את קולו, והוא לא חפץ לדבּר בקול מעוּשׂה. חשש שהרעד בקולו יעורר את חשדם. הוא מיהר להפעיל את שואב-האבק ובכך חסך לעצמו שיחה מסוכנת.
איש המסילה ניקה את החדר ותוך כדי כך חיפש בזהירות אחר מקום בו יוכל להחביא את פצצת-הזמן. השעון בפצצה הופעל עוד בחדרון השירותים בו לבש זהות מזויפת, והמנגנון היה מוכן כעת לפעולה.
ארון אחד היה פתוח מעט מאחור. המפעילים לא הבחינו באיש המסילה ממקום ישיבתם. הוא פתח את הדלת לרווחה והביט פנימה. ראשו הסתחרר לרגע מרוב כרטיסי מתכת משובצים וחוטים בשלל צבעים. הוא הטמין את הפצצה כך שלא תֵיראה בנקל, הפעיל אותה וסגר את דלת הארון. אחר-כך מיהר לסיים את מלאכתו, נופף לשני המפעילים ויצא מן החדר.
הדלת נטרקה מאחוריו מעצמה. הבחורה נפרדה ממנו ב"לילה טוב" וכבר היו עיניה נעוצות שוב בשבועון. למרות זאת הנהן בנימוס והמשיך בדרכו, גורר אחריו את שואב-האבק על השטיח הכחול.
איש המסילה חזר על התהליך, אך בסדר ההפוך. בחדר עובדי הניקיון נפטר מהחלוק ומשואב-האבק. אחר-כך שב אל חדרון השירותים והסיר את התחפושת. מכיס מעילו הוציא זוג מספריים קטנים וחדים ובקפידה גָזר את השפם והזקן לפיסות זעירות. את המשקפיים שבר וריסק לחתיכות קטנות ולאחר מכן השליך הכול לאסלה ושָׁטף עם המים עד שלא נותר זֵכֶר.
האוטובוס הגיע לתחנה בדיוק בזמן, ואיש המסילה עלה עליו בלב קל. התוכנית הושלמה כראוי. בעוד שעה יטלפן אל חדר-המחשב, בדיוק שתי דקות לפני מועד הפעלת הפּצצה. בפנקסו נרשמו כל שלושת מספרי הטלפון, למקרה שאחד יהיה תפוס. אחר-כך שוב לא יהיה מחשב, ואיש המסילה יהיה השליט הבלעדי על הצומת. הוא יַראה לאותם נפוחים מן ההנהלה, שגם אדם מסוגל להפעיל את המחלפים בלא שתִקרֶה תקלה כלשהי בהיעדר מחשב.
רבע שעה לאחר שעלה על האוטובוס, התפוצצה הפּצצה. השפעת ההדף במָקום הסגור היתה קטלנית. מעוצמת הפיצוץ פָּסק מיד המחשב לפעול.
בתאו של איש המסילה, מרחק של עשר דקות נסיעה ממקום הימצאו באותו רגע, נדלקה הנורה האדומה וצלצול מחריש אוזניים התפרץ ומילא את התא. ארבעים שניות לאחר מכן עלתה רכבת אקספרס מהירה על אותה מסילת ברזל בה נעה, ישר לעברה, רכבת משא ארוכה.
חזרה למסך הקודם
|
|