ב ר י   פ ר י ג ת
סופר ומתשבץ
ס י פ ו ר   ק צ ר    מ ע ו ל ם    ה מ ח ש ב י ם

סיפור קצר שפורסם בשבועון אנשים ומחשבים                                               חזרה למסך הקודם

ח ש ו ב   ב ה י ג י ו ן

מר גלעד אבנעזר גירד בהיסח-הדעת את זקן סנטרו ונעץ מבט מתנשא ביושב מעברו השני של השולחן הגדול. הבחור הצעיר נרתע מעט, אך מיד החזיר אל פניו את ההבעה התקיפה.
"הבט," אמר המנהל והקיש קלות בקצה עטו על לוח הקלידים. "הרעיון הזה אינו בא בחשבון בשום פנים ואופן. ללמד ביולוגיה בלי מחשב," רטן לעצמו והִכה בכוח על הקלידים. כמעט מיד הופיעה על המסך הירקרק מילה שנראתה כמו - ללחלחחלל. "אדוני הצעיר," המשיך המנהל בקול אבהי. "אתה רוצה ללמד את התלמידים שלך בשיטה בה לימד האדם הקדמון את ילדיו שלו? טיולים בחיק הטבע? בשביל מה יש טלוויזיית-וידיאו המופעלת על-ידי המחשב?"
"אבל..." אמר המורה לביולוגיה בקול רם ומיד שוסע.
"בית-הספר שלנו עובד כבר שנתיים וחודשיים עם מחשב, והרשה לי להזכיר לך שרמת התלמידים עלתה." הוא הקיש בזריזות על הקלידים ומיד הופיע על המסך דו"ח סטטיסטי שהראה ממוצעי ציונים לצד נתונים נוספים.
"ובכן..." ניסה השני בייאוש.
"וגולת הכותרת," המנהל צעק כעת בגאווה. "אתמול התחלנו להפעיל בבית-ספרנו באמצעות המחשב החדש את מערכת החינוך הממוחשבת המבוססת על בינה מלאכותית. מחשב חדש! בינה מלאכותית!" חזר ביראת-כבוד. "אפשרויות אינסופיות נפתחות בפנינו, הרבה תודות לראיית הנולד וליכולת הניהול והשכנוע שלי. כן, המחשב החדש עולה פי עשר ויותר על קודמו ו... כמובן, זול יותר. מי היה מאמין? ושירותי האדמיניסטרציה שבית-הספר יקבל. המחשב יעשה עבורנו הכול. דיברתי הבוקר עם יעקב, ואתה יודע מה אמר המורה הבכיר למתמטיקה בבית-ספרנו? שהמחשב החדש הוא המורה הטוב ביותר בעולם למתמטיקה. הטוב ביותר. התלמידים ממש משתגעים על שיטות הלימוד שלו. גם ממורי הפיסיקה זכה המחשב לתשבחות. קיבלתי מערכת תוכניות מחברת המחשבים, והתוכניתן של בית-הספר עבד בפרך יותר מחודשיים כדי להתאים אותן לבית-הספר שלנו, עוד תוספת ייחודית שהעליתי ביוזמתי ושתשאיר את בתי-הספר האחרים בוערים מקנאה."
"מאידך..." מלמל המורה בקול חלש.
"לנתח צפרדע חיה מול התלמידים בכתה?" נזכר המנהל. "הבט, לשם מה קיימות תוכניות טלוויזיה מקצועיות פי כמה... כן?" התחדד קולו כשברד נקישות ניתך על הדלת. כמעט מיד נפתחה הדלת ואדם אדום פנים פרץ פנימה כרוח סערה, נעמד לצד השולחן והנחית עליו בכוח את כפות-ידיו עד שהמסך התקפץ ממקומו.
"ומה זה צריך להביע." הזדעזע המנהל. "הרשה לי להזכיר לך..."
"בושה!" שאג הנכנס והצביע ביד רועדת על המסך. "שערורייה. מחשב חדש, אמרת לנו. שיאים של שכלול, מה? אני... אני..." לרגע קצר כמעט נחנק קולו. "למעלה מחמש-עשרה שנים שאני מלמד היסטוריה וטרם קרה לי כדבר הזה..." קולו השתנק לפתע ונדם.
"על מה אתה מדבר?" הזדקף המנהל. "חשוב בהיגיון! כן, לעיתים נדמה לי שלמחשב החדש יש יותר היגיון מאשר לכולכם גם יחד." הוא הביט אל המסך בהערצה. "קודם הוא מתלונן ועכשיו אתה? אתם צריכים פשוט להתרגל. תוך חודש-חודשיים..."
"אתה יודע מה המחשב ההגיוני שלך עשה?" צרח המורה להיסטוריה שסוף-סוף מצא את קולו. "הכיתה לומדת על מלחמת השחרור. עזבתי לרגע את הכיתה. ומדוע לא? המחשב הרי מלמד טוב יותר ממני." לעג נשמע בקולו. "חזרתי אחרי רבע שעה ומצאתי כיתה נדהמת ונסערת. השיעור היה אמור לדון בסקירה כללית על הפעולות הצבאיות בשנת 1948. ומה עשה המחשב המטורף? סיפר לתלמידים על מחדלים כביכול. על סמך מסקנות מבריקות שהשד יודע איך הגיע אליהן, טען המחשב שהצבא הישראלי היה צריך לסגת מהגליל ובמקום זאת לכבוש את יהודה ושומרון כדי ליצור מדינה מעגלית ולא אורכית. הוא שרטט להם מפה חדשה שהגבול הצפוני שלה הוא עמק יזרעאל, מעכו עד צפון ים-כנרת. אחר-כך התווה להם תוכנית מבצעית לכיבוש השומרון מהליגיון הירדני והצבא העירקי. את כל ההיסטוריה שהתרחשה באמת הוא הרס לי. וכמה תלמידים כבר התחילו לשאול מדוע באמת לא נכבש השומרון במקום הגליל. ריבונו של עולם. מישהו חייב לעצור את המחשב הזה לפני שיהיה מאוחר מדי."
המנהל לטש בו עיניים בלתי-מאמינות.
"אתה טוען שהמחשב טעה..."
"המחשב לא טעה!" רתח המורה להיסטוריה. "הוא פשוט הפעיל את ההיגיון שלו. מה הוא חושב? שהיסטוריה זו מתמטיקה? אני... מה זה?"
הפעם נפרצה הדלת אף בלא שהנכנס טרח לנקוש עליה.
"או אני או המחשב!" ילל המורה לספרות. "אני מתפטר ברגע זה."
"בבקשה," חייך המורה להיסטוריה כאומר - "ידעתי."
"ביאליק, ביאליק, מה עוללו לך," קונן המורה לספרות. "איזה שיעור נפלא התכוונתי להעביר היום. המוטיבים המאפיינים את שירתו של ביאליק. המחשב היה אמור להקרין קטעים ומובאות מהשירים. במקום זאת נטל את העברת השיעור לידיו והסביר לתלמידים כי בניתוח המוטיבים מתברר שאת שירי ביאליק כתבו שני אנשים שונים. ברחתי מהכיתה. פשוט לא יכולתי לראות מה עושים למשורר הלאומי שלנו. סליחה, ביאליק!" קרא ברגש והליט את פניו בכפות-ידיו.
"אני לא יודע מה תוכניתן בית-הספר עשה למחשב," התערב המורה לביולוגיה וקטע את הדממה שהשתררה. "דבר אחד ברור - תוכניות משרד החינוך קיבלו היגיון משלהן. אבנעזר, מוטב שתנתק מיד את המחשב החדש ותפעיל שוב את הישן, עד שיתברר מה בדיוק קורה פה. ברור שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך. האם אתה יכול לתאר לעצמך מה חס וחלילה עלול לקרות בשיעורי התנ"ך? המחשב עלול להמליץ לאברהם אבינו ללכת מאור כשדים להודו במקום לכנען ולהגיע למסקנה שבניתוח הפסוקים בספר בראשית, אברהם אבינו היו בעצם שני אנשים שונים. ישמרני האל!"
"לנתק את המחשב?" מלמל המנהל בחרדה. "אתה יודע כמה עלה לנו המחשב הזה? ואיך נסביר לתלמידים מה קרה, אחרי שחודשיים אנחנו מבטיחים להם מחשב חדש שיעמוד ישירות גם לרשותם... בסדר," הפך להיות תקיף. "אתם יכולים לחזור לכיתות שלכם. אני אטפל בבעיה. בינתיים כבו את המסכים עד להודעה חדשה."
שלושת המורים עזבו את החדר. המנהל הביט אל המסך וגירד את זקנו באיטיות. מדוע זה היה חייב לקרות? והרי בהדגמות של המחשב בחברת המחשבים הלך הכול כשורה.
לנתק את המחשב. לחזור למחשב הקודם. האם אין שביל זהב? צריך להיות נימוק טוב יותר מאלו שהושמעו כאן לפני רגע, כדי לנתק את המחשב.
אך לא, גם כך תפרוץ שערורייה כשיתגלה מה קרה. אין ברירה. המנהל החל להקיש על הקלידים כשלפתע עלה במוחו רעיון. הוא הקיש משהו ושוב הקיש ולאחר הפעם השלישית הופיע על המסך דו"ח יעילות.
אולי אם יראה מה המחשב מציע לשפר, יוכל לגלות את שביל הזהב הנכסף. המנהל רפרף על-פני הנתונים כשלפתע קפא ופניו האדימו בזעם. אחת המסקנות בתחתית המסך גרמה לו לנתק מיד את המחשב. זה באמת היה מוגזם. כי המחשב הגיע למסקנה הגיונית שבבית-ספר בו מופעל מחשב מסוגו, פשוט אין צורך במנהל. הצעת הייעול היתה - לפטר את המנהל...

                                                                                                                                חזרה למסך הקודם