ב ר י   פ ר י ג ת
סופר ומתשבץ
ס י פ ו ר   ק צ ר    ל מ ב ו ג ר י ם

סיפור קצר שפורסם בשבועון לאשה                                                                  חזרה למסך הקודם

נ ב ו א ת   ה ל ב

מנשה פתח את הדלת וניכנס לחדר בהבעת פנים מזלזלת ואדישה. אישוני עיניו התרחבו עֵקב האפלה היחסית ששררה בחדר. החדר הקטן היה מרוהט בצמצום והכיל שולחן ושני כיסאות. על האחד ישבה אשה זקנה ומקומטת פנים ששערה אסוף במטפחת שחורה. השני נועד עבורו.
עיניה של האשה התמקדו בעיניו ומנשה חש כיצד פושטת בראשו סחרחורת משונה. במשך כעשר שניות עָסק במלחמת מבטים ולבסוף נכנע והשפיל את עיניו. אולי משום כך לא הבחין, כמו גם האשה, שדלת הכניסה לחדר נותרה פתוחה מעט. עדנה לא יכלה להתאפק. המזכירה יצאה למספר דקות, חדר ההמתנה היה ריק מאנשים ועדנה היתה סקרנית לגלות מה ישמע בעלה. על קצות אצבעותיה התקרבה אל הדלת, נשענה על המשקוף והאזינה.
כשהציעה עדנה לבעלה לגשת אל מגדת העתידות, זכתה למקלחת צוננת של דברי בוז ולעג מפיו. בתקופה האחרונה הפכה מגדת העתידות ללהיט בסביבה וכל חברותיה מיהרו אל אשת התחזיות הנבואיות. מסתבר שהיה בה משהו, בזקנה בעלת העיניים החודרות, ותוך זמן קצר מאז הגיעה, נדרש תור של שבועיים-שלושה כדי להתקבל אליה.
עדנה קבעה תור והלכה. לאכזבתה הרבה התפוררו חלומותיה לאבק. מגדת העתידות עברה יחד איתה את כל השלבים המוקדמים ולפתע הפסיקה ושילחה אותה החוצה בלי לספר לה כלום על העתיד. קשה לומר שעדנה לא הביאה זאת בחשבון. משיחות הרכילות הבינה, שלעיתים מסרבת מגדת העתידות לחזות ללקוח את העתיד שלו. במקרה כזה אין היא טורחת להסביר לו מהן הסיבות לכך, מחזירה לו את כספו ונועלת בפניו את הדלת. אותו אומלל יכול רק לתאר לעצמו מדוע נותר העתיד חסום בפניו, והדבר אינו מוסיף לו בריאות. בכל מקרה, דוּבּר במקרים מועטים מאוד והסיכוי לכך היה קלוש. אך מה חשוב הסיכוי כשדווקא עדנה נמנתה על אותם מעטים? הסקרנות בערה בה בעוצמה של לבה בהר-געש. מה ראתה מגדת העתידות שמנע ממנה לספר לעדנה את אשר מצפה לה?
עדנה שולחה החוצה אך לא מיהרה לצאת. התחננה בדמעות בפני מגדת העתידות שתספר לה ולו רק מעט ממה שיקרֶה לה. לפחות רק את אותם חלקים שמותר לספר. עבור מגדת העתידות היתה זו עסקה של הכל או לא כלום. אפילו לא ניסתה לסלק את האשה העקשנית שמולה. פשוט ישבה והמתינה בפנים קפואים בלי להוציא הגה. עדנה החלה להתרגז ופלטה כמה איומים כועסים שיותר מאוחר התחרטה עליהם. הכל היה לשווא. הזקנה שמולה עשתה פתאום רושם של חירשת.
עדנה חזרה לביתה אדם אחר. מאותו רגע ייסרה אותה אי הוודאות ללא הרף. מגדת העתידות לא תסרב לגלות עתיד מאושר ואפילו לא עתיד כואב. מסקנה - היא מסרבת רק כאשר ממתין למבקר אסון כבד. ואיזה אסון הוא בלתי הפיך? רק המוות. כמה זמן נותר לעדנה לחיות? אולי אפילו מחר בבוקר היא לא תתעורר? עדנה התקשתה להירדם בלילות, איבדה את תאבונה והפסיקה לאכול. תוך זמן קצר הפחיתה עשרים קילו ממשקלה, עובדה מבורכת לכשעצמה. בעלה המופתע נהנה לגלות לצדו אשה ששוקלת לפתע רק שבעים קילו. כשהחמיא לה, התרגזה עליו. בשלב זה היתה אטומה בפני מחמאות.
כיצד תוכל לפצח את התעלומה ולנפץ את קיר ההווה שמולה? בראשה צץ רעיון. הזמינה שוב תור והתחפשה, דבר שהיה קל יחסית לאור השינוי הדרסטי במבנה גופה. מגדת העתידות מנעה ממנה אפילו להתיישב בכיסא. מבט קצר אל תוך עיניה של עדנה הספיק. עדנה נשלחה החוצה בבושת פנים וחזרה הביתה מושפלת אך לא מובסת. בראשה צץ רעיון חדש - מנשה! בעלה ילך למגדת העתידות. לשניהם הרי יש עתיד משותף ואולי באמצעות עתידו של מנשה תִלמד אשתו משהו על הממתין לה.
נותרה רק בעיה קטנה שהתבררה כבלתי פשוטה כל עיקר. מנשה התייחס בבוז גלוי לנושא תחזית העתיד. לדעתו ניתנה הנבואה לשוטים וכל העסק הוא רק אחיזת עיניים שנועדה לסחוב כסף ממאמינים חסרי דעה. שוב לעג לה על להיטותה לנושאי ההורוסקופים והתחזיות האסטרולוגיות להם היתה מכורה. עדנה ניסתה לשכנע אותו שהפעם אין מדובר בשטויות אלא במידע אמיתי ומבוסס והביאה לו דוגמאות רבות ששמעה מחברותיה על נבואות שהתגשמו בדייקנות. בעלה האדיש לא השתכנע ורק אדישותו מנעה ממנו להתפרץ עליה מול התגרויותיה ונדנודיה הבלתי פוסקים. כשנידמה היה שגם דרך זו מוליכה למבוי סתום, הצליחה עדנה, בהברקה פתאומית של רגע, לשנות את גישתה. בדמעות ביקשה ממנו שייגש אל מגדת העתידות - אם לא עבורו, אז לפחות למענה. מנשה נשבר והסכים, העיקר שתפסיק לבכות. היא הפסיקה ורצה לטלפון לקבוע לו תור.
וכעת עמדה עדנה בחוץ והאזינה במתח. מנשה התקרב אל השולחן, ציית לתנועת ידה של האשה הזקנה והתיישב על הכיסא הפנוי. בינה לבינו, באמצע השולחן, נמצא חפץ עטוף בצעיף שחור. מגדת העתידות הושיטה יד רועדת ומשכה הצידה את הצעיף, מגלה מתחתיו כדור בדולח גדול. מנשה התאפק רק בקושי לבל יפרוץ בצחוק. יתכן שהזקנה ניחנה בכישורים היפנוטיים, אך כדור בדולח בסוף המאה העשרים - נו באמת!
"שמך מנשה?" שאלה או אולי קבעה מגדת העתידות בקול רפה וצרוד כשהיא גוחנת קדימה, מכווצת את עיניה ומביטה במנשה ובכדור הבדולח חליפות.
"בשם הזה הזמנתי תור," השיב מנשה בהתחכמות. הזקנה לא התרשמה.
"אתה נשוי ויש לך ילדים," המשיכה.
"בטח אשתי אמרה לך כשהזמינה עבורי את התור," לא נכנע מנשה.
"שב בשקט ותפסיק להעיר הערות," אמרה מגדת העתידות בקול נוזף ופחות מסתורי. לאחר רגע ארוך של דממה, המשיכה שוב בקול נמוך - "אתה אדם עם כוח כספי."
"אני מקווה שזה לא יעלה את המחיר," לא התאפק מנשה. "טוב, סליחה. תמשיכי."
"אתה עוסק בכספים," הסבירה.
"אני סגן מנהל סניף בנק," הודה כשהשתתקה.
"היתה לך ילדות לא מאושרת וחסרה לך דמות אב," הוסיפה ופניו של מנשה הרצינו. כיצד היא יודעת? האם יתכן שעדנה סיפרה לה כדי שתוכל להרשים אותו. כשניזכר בגירושי הוריו ובניתוק המוחלט מאביו שירד מהארץ, שוב לא חש כל רצון ללגלג.
"אל תמשיכי לפרט, בבקשה," שיסע אותה, ממש כשניסתה להמשיך. "את העבר שלי אני מכיר בעל פה. אני מעדיף שתקצרי ותיגשי ישר לעתיד."
"אתה קצר-רוח יותר מדי," אמרה בשקט. "שלב העבר דרוש כדי להוסיף לך ביטחון ואמון."
"לא חסר לי ביטחון," התנגד. "לא שילמתי לך כדי שתספרי לי כיצד רבתי עם אחי כשהיינו קטנים..."
"יש לך רק אחיות," שיסעה אותו. "ההתחכמות שלך מיותרת. וכעת שב בשקט והקשב לי בלי הערות. אחרי שנגמור עם העבר, נדלג יחד אל העתיד שלך, אם תימצא ראוי לכך." והיא המשיכה ותיארה לו אירועים ומצבים מעברו ומההווה שלו. שמונים אחוז מדבריה היו נכונים וגם השאר לא היו בלתי נכונים לגמרי, אלא לקו באי דיוקים קלים פה ושם. פעם התפרץ כדי להוכיח לה שטעתה, אך כשהוסיפה לפרט, הסתבר שדווקא זיכרונו בגד בו והצדק היה איתה. לבסוף, כשסיימה את השלב הראשון, גילה מנשה שאיבד את בטחונו, אך האמין לכל מילה שלה. כעת היה מותש נפשית והמתין במתח לדבריה הבאים.
במשך כשתי דקות הביטה מהורהרת אל כדור הבדולח ואז החלה לדבר לאט-לאט.
"בזמן הקרוב אתה תתקדם בעבודתך," אמרה לו. "זה לא יבוא מעצמו ותצטרך להיאבק, אבל ההצלחה מובטחת לך."
"מה את אומרת?" שמח מנשה. אפריים, שוודאי יתחרה בו על התפקיד המתפנה של מנהל הסניף, היה מתפוצץ לו שמע אותה כעת.
"אני רואה בחורה," המשיכה הזקנה. "בחורה עם הרבה מרץ. אתה תפגוש בה פעמים רבות ויהיה לכם רומן משותף."
מנשה חש כיצד ליבו פוסח על פעימה וחום מציף את גופו. עד כה לא בגד מעולם באשתו והרעיון מצא חן בעיניו. אך מה תגיד עדנה על כך? רק זה חסר לו. מאחורי הדלת הפתוחה מעט, עצרה עדנה את נשימתה ופניה הסמיקו. האם זה מה שמגדת העתידות לא רצתה לספר לה? טוב ששמעה זאת. היא תשים עין על מנשה וכשיתחיל עם הבחורה, היא תרד עליו כהוגן. איך הוא לא מתבייש? עדנה המשיכה להקשיב באגרופים קפוצים.
"אני רואה אסון," מלמלה הזקנה ופניו של מנשה החווירו.
"אסון? איזה אסון?" קרא בבהלה.
מגדת העתידות היססה לרגע.
"דברי כבר," נהם מנשה. "מה יקרה לי?"
"בעוד שנה אשתך תמות פתאום," אמרה מגדת העתידות ורצתה להוסיף משהו, כשמנשה מתכוון לשסע אותה. שניהם גם יחד לא הצליחו לדבּר. צריחה איומה נשמעה מכיוון דלת הכניסה לחדר. מנשה זינק על רגליו בבהלה והחיוורון על פניו הפך ללובן. מאחורי הדלת נשמע קול חבטה עז כשגופה של עדנה התנגש ברצפה. מנשה המבוהל שכח את קיומה של מגדת העתידות ואת המשך התחזית הממתין לו וזינק החוצה אל חדר ההמתנה. אשתו שכבה מעולפת על הרצפה ודם זב מראשה במקום בו ספגה מהלומה מקצה המשקוף. באותו רגע נכנסה גם מזכירתה של מגדת העתידות, קלטה מה מתרחש וסייעה למנשה לגרור את המעולפת הכבדה אל הספסל הסמוך. במאמץ הניפו שניהם את הגוף חסר התנועה והשכיבו אותו על הספסל, כשהראש מוטה לאחור ולמטה.
לאחר מספר דקות התאוששה עדנה והצליחה להזדקף. מנשה ליווה אותה החוצה והם צעדו לאט אל ביתם. כל אותה עת לא טרחה מגדת העתידות לצאת אל מחוץ לחדרה או אף לגלות עניין כלשהו במה שקרה. מנשה כבר החל להצטער על שנכנע להפצרות אשתו והלך לשמוע את עתידו. אחז בזרועה של אשתו הכושלת ותמך בה לבל תיפול שוב. ועדנה, כל הדרך חזרה רק על משפט אחד - "לכן היא סירבה לספר לי את העתיד שלי."
השבועות הבאים היו נוראים אף יותר מאלו שקדמו לביקורו אצל מגדת העתידות. אם עד כה חשדה עדנה באשר לצפוי לה, הרי שכעת ידעה. אחוזת היפוכונדריה הפכה למבקרת קבועה אצל הרופאים כדי שיאתרו את המחלה הממארת שמקננת בה. במקביל הפסיקה את הצום הממושך והחלה לזלול כמויות אדירות של אוכל. גם כשחזרה למשקלה הקודם, לא נעצרה ושברה שיא אחרי שיא עד שהגיעה למשקל שלא היה כמוהו בעבר והמחוג הראה על 115 קילוגרמים. יציאותיה מהבית התמעטו ולבסוף פסקו לגמרי. רבצה שעות מול הטלוויזיה, בוהה בדמויות שעל המסך הקטן ולועסת ללא הרף. הזניחה את ילדיה ובעלה והתכנסה בתוך עצמה. מנשה ניסה להילחם בתופעה, אך הכישלון המתמשך התיש אותו ולבסוף נכנע והירפה מאשתו. בינתיים עבר מנהלו לתפקיד בכיר ומנשה מונה במקומו למנהל הסניף. כתוצאה מכך הוצף בעבודה עד מעל לראשו והחל מאחר לשוב הביתה, כך שהזניח עוד יותר את אשתו המדוכאת. בהמשך הפסיק לגלות בה עניין. לעדנה לא היה איכפת. כלום לא משך כעת את תשומת-הלב שלה פרט לנושא המוות ומה שיבוא אחריו. החלה להתעניין בספיריצ'ואליזם ובדת היהודית גם יחד ולא דיברה עם בעלה אפילו מילה אחת.
מנשה הירבה לסעוד מחוץ לביתו והחליף מסעדות כמו גרביים. ערב אחד סעד במסעדה חדשה עבורו. המסעדה היתה עדיין ריקה בשעת ערב כה מוקדמת והמלצרית שירתה אותו באופן אישי. מנשה ששפע מצב-רוח טוב ואקטיבי בעקבות יום עבודה מוצלח, החל לפלרטט עם המלצרית. המלצרית הזו התגלתה כשונה מאחרות ושיתפה איתו פעולה בתשובות חדות שגרמו לו לפרוץ בצחוק. לאחר שסיימה לפנות את הצלחות משולחנו והביאה לו את החשבון, הזמין אותה לשבת אל השולחן. מעקיצות עברו לשיחה רצינית יותר. מנשה סיפר לה על עבודתו וחקר אותה על הרקע שלה. חרמונה סיפרה לו שהיא סטודנטית שעוסקת בעבודת ערב למימון לימודיה ובילוייה. היתה צעירה ממנו בתריסר שנים ובעלת גוף שמנמן ומושך שלא נח לרגע. היה לה קול מקסים וידעה לדבר על כל נושא מעניין שהעלה. החל מאותו יום הקפיד לאכול רק במסעדה ההיא והקשר בין שניהם התהדק. גם כשהיו סועדים אחרים, זכה מנשה מחרמונה לטיפול אישי. אחרי שבוע הרהיב עוז והזמין אותה לבלות בחברתו את אחד הערבים הפנויים שלה. חרמונה שציפתה לכך, הסכימה ללא היסוס. כשישבו באולם הקולנוע בשורה האחרונה, כרך את זרועו סביב כתפיה ובהמשך לא זכר מאום מהמתרחש על המסך. אחרי הסרט החזיר אותה לדירה השכורה בה גרה. ישבו במכוניתו ושוחחו שעה ארוכה. כשרצה להיפרד ממנה, הזמינה אותו חרמונה להיכנס לרגע אל דירתה ולשתות משהו. מנשה ליווה אותה אל הדירה ולמרות שתי הכוסיות ששתה, עבד מוסר הכליות שלו ללא הרף עד שנזכר במראה של אשתו ושכח הכל.
למחרת המתין לה מחוץ למסעדה עד שסיימה את עבודתה. מנשה חש צעיר משלושים ושש שנותיו. שני דברים היוו כעת את מרכז חייו - העבודה בסניף הבנק והעבודה עם חרמונה המשגעת שלו. בקושי הראה את פניו בבית ואפילו כעת לא היה לעדנה אכפת, אם בכלל הרגישה בכך. הוא עסק בחיים והיא במוות.
אהבתו של מנשה לחרמונה גברה מיום ליום. גם חרמונה שבהתחלה התייחסה לכך כאל שעשוע חולף, מצאה עצמה שבויה בעיצומו של רומן לוהט והחזירה לו אהבה. מנשה התייחס אליה כעת הרבה יותר מאשר סתם למישהי מהצד. רצה שתהיה שלו בכל שעות היממה. כשהחל לדבר עם חרמונה על נישואין, הסכימה מיד בהתלהבות.
כל שנותר למנשה לעשות, היה להמתין. עדנה תמות תוך מספר חודשים והאלמן המאושר יוכל לשאת לאשה את אהובתו. אך מנשה הלך ואיבד את סבלנותו. בכל פעם שחזר הביתה ונאלץ לסבול את נוכחותו של הר האדם שהיה פעם אשה מלאת חיים, חש חוסר אונים וסלידה. המחשבה על חיים בחברת עדנה, אפילו למספר חודשים, גרמה לו להרגשת דחייה עזה. והקש ששבר את גב הגמל היה אותו חשש שמא לא תמות עדנה לבסוף. הוא יספור את הימים וימתין למותה ובינתיים יישבר לחרמונה לחכות לו והיא תעזוב אותו לטובת מישהו צעיר ממנו. מנשה ניסחף בסערת רגשות עזה, עד שבוקר אחד נטל חופשה מעבודתו, ניגש אל עורך-דין והגיש תביעת גירושין נגד עדנה.
עדנה קיבלה את הבשורה באדישות מוחלטת. כל עוד ידאג מנשה לפרנסתה, לא היה אכפת לה אם יהיה נשוי לה אם לאו. מנשה גילה נדיבות וחוסר רצון להילחם על זכויותיו. הסכים מיד להשאיר את הילדים ברשותה והתחייב לשלם לה דמי מזונות כפולים ממה שמקובל. וכי מה בכך? עדנה תמות תוך חצי שנה, הילדים יעברו אליו ותשלום דמי המזונות יופסק.
מנשה היה נדיב ועדנה היתה אדישה, כך שתהליך הגירושין נמשך זמן קצר במיוחד. עדנה אף לא טרחה לקחת עורך-דין משלה והסכימה שעורך-הדין של מנשה יטפל גם בענייניה. יום לאחר שהסכם הגירושין קיבל תוקף רשמי, קבע מנשה תאריך לנישואיו עם חרמונה.
מנשה חפץ בחתונה צנועה אך חרמונה התנגדה ודרשה חתונה מפוארת. מנשה ניסה לשכנע אותה שאין לו כוח לכל הבלגן ושחבל על הכסף. חרמונה הזכירה לו שאולי הוא כבר ותיק בעסק, אך עבורה זוהי חתונה ראשונה. יש לה הרבה חברים, שלא לדבר על הקרובים של הוריה. כתוצאה מכך הפכה החתונה לאירוע עבור משפחתה של חרמונה, כשרק בודדים הוזמנו מהצד שלו. לאחר היסוסים רבים הזמין מנשה גם את עדנה לחתונה והוקל לו כשלא טרחה לבוא. במקומה שלחה את הבת והבן שנראו נבוכים ואומללים מהטקס, מהאמא החורגת שלהם ומהמהפך שחל בחייהם. החתונה הפכה עבור מנשה לסיוט מתמשך, ממנו לא נהנה ועליו היה מוכן לוותר. כשהסתיים הטקס מתחת לחופה, החל להסתובב באולם בפנים נפולים והמתין לרגע בו יתפזרו האורחים. חרמונה לעומתו נהנתה מכל רגע. בילתה והשתוללה בקרב חבריה הסטודנטים, עישנה סיגריה שמישהו תחב בין שפתיה והפיצה ריח מוזר ובנוסף הריקה לתוך גרונה כוסית אחר כוסית של משקאות חריפים ממינים שונים. מנשה הנבוך התקשה להבין כיצד היא נשארת לעמוד על רגליה.
בשעת ערב מאוחרת הסיע מנשה את אשתו הטרייה אל הדירה המרווחת ששכרו במרכז העיר. חרמונה היתה במצב-רוח מרומם וכל הדרך שרה לו את מיטב להיטי התקופה, בעודה שולחת אליו ידיים עד שרק בנס לא ירד מהכביש. ליד דלת הכניסה דרשה ממנו שיישא אותה על ידיו לתוך הדירה. מנשה הרזה כמעט ושבר את גבו בביצוע משאלתה התקיפה, מה גם שדומה כי שקלה כפליים עם המשקאות הרבים שבקיבתה. מנשה מיהר להסיר ממנה את שמלת הכלה והשכיב אותה במיטה, ממתין שתירדם מיד. תקוותו נכזבה. חרמונה פקחה זוג עיניים מעורפלות ודרשה ממנו להצטרף אליה. מנשה הביט עמוק אל תוך עיניה וחשדו גבר. כעת היה ברור לו שזו לא היתה סיגריות רגילה. בנוסף להיותה שיכורה, היתה חרמונה גם בעיצומו של מסע מרחף. כנראה שזה גם מה שהשאיר אותה ערה ובעודף מרץ כה גדול.
"נו, מה העניינים, גבר?" צרחה חרמונה. "למה אתה מחכה? הרי זהו ליל הכלולות שלנו."
"תפסיקי לדבר שטויות," התנגד מנשה. "הרי את תירדמי לי באמצע. מחכה לנו ירח-דבש ארוך. מה כל כך חשוב דווקא הלילה? אני מעדיף לחכות עד שתתפכחי."
"אבל מתחשק לי כעת," צרחה חרמונה בעיניים מבריקות. "אתה מתחמק ממילוי חובתך הגברית? ידעתי שאסור לי להתחתן עם זקן אימפוטנט!"
"זקן אימפוטנט? על מה את מדברת?" נעלב מנשה הגם שידע שזוהי כוונתה בדיוק. "את שיכורה לגמרי."
"אז מה אם אני שיכורה?" המשיכה חרמונה לצרוח. "אני זקוקה עכשיו לגבר. אם אתה ממשיך להתחמק, אני ארד למטה ואצוד לי מישהו פחות עקשן ועם יותר אקשן."
מנשה חש עייף מכדי להתווכח ואולי אף חשש שבמצבה עלולה אשתו לממש את איומיה. מוטב לסיים את העניין במהירות ולאפשר לה להירדם. כשתתעורר בבוקר, תוכל חרמונה לחשוב שוב בהיגיון והכל יבוא על מקומו בשלום. בחיפזון הצטרף אליה והכל הסתיים מיד. אחר-כך שכבו שניהם בשקט כשמנשה עוצם את עיניו ומתמכר להרגשת הרפיון. אבל מה קרה לחרמונה? מדוע היא שוכבת ללא תנועה? בצעקת בהלה זינק מנשה מהמיטה ובדק את אשתו.
חרמונה מתה. ליבה לא עמד במעמסה. גם ניידת טיפול נמרץ שהגיעה במהירות, לא שינתה את המצב. הנשוי-האלמן-הטרי נותר לשבת המום ולא מאמין, מנסה להבין את האסון הנורא שנחת עליו פתאום ללא כל הכנה מראש.
האמנם ללא כל הכנה מראש? מנשה תפש פתאום שנבואתה של מגדת העתידות התקיימה בדייקנות מחרידה, אף שלא לכך ציפה. כפי שאמרה לו - עברה שנה ואשתו מתה פתאום!

                                                                                                                                חזרה למסך הקודם