ב ר י   פ ר י ג ת
סופר ומתשבץ
ס י פ ו ר   ק צ ר    ל מ ב ו ג ר י ם

שני סיפורים קצרים שפורסמו בשבועון לאשה                                               חזרה למסך הקודם

ב ע ל   ה ח ל ו מ ו ת

רצתי אחריה בכל כוחי. היו לה רגלים מהירות כרגלי איילה וככל שניסיתי ללכוד אותה, לא הצלחתי. ברגע מסוים נחלשה מעט והאטה אך כשהושטתי את זרועותיי אל מותניה, התחמקה הצידה והמשיכה לרוץ. לא ויתרתי והמשכתי לרדוף אחריה.
כעת היא רצה לעבר בריכת השחייה הענקית. חשתי כיצד הלב שלי הולם בהתרגשות. אולי בריצה היא טובה ממני, אך בשחייה אין לה שום סיכוי נגדי.
היא הגיעה לבריכה לפניי. עצרה על שפת הבריכה והתכווצה לפני הזינוק. גופה התנשא בקשת מרהיבה וזרועותיה פילחו את המים לפני ראשה וגופה בקפיצת ראש נהדרת. האם גם בשחייה היא מצטיינת? לראשונה מאז החל המרדף החל הספק לנקר בליבי. אפילו לא טרחתי לעצור על שפת הבריכה ובתנופה זינקתי באוויר, התהפכתי וצללתי בעקבותיה.
היא לא ידעה לשחות יותר טוב ממני. צללתי שני מטרים מתחת למים וכשעליתי לנשום אוויר, הייתי כבר קרוב אליה כדי שלושה מטרים. היא התקדמה בשחיית חזה איטית כשבאותו זמן חתרו זרועותיי במים בכוח. תוך שניות השגתי אותה ואחזתי בכף רגלה הימנית. היא ניסתה לבעוט לעברי אך התחמקתי ממנה ומשכתי אותה אליי. וואו!
מיד כשסיימנו היא נשמטה ממני, צללה למטה באלכסון והגיעה לקיר הרחוק של הבריכה. צפתי על גבי והבחנתי שהיא עוסקת בפעילות תת-מימית כלשהי. דומה שפתחה דלת מתחת לקו המים. הדלת נפתחה והיא מיהרה לשחות למעלה ובלא לעצור המשיכה בניתור אל מחוץ לבריכה. עמדה על שפת הבריכה נוטפת מים וחייכה אליי. התהפכתי על בטני ושחיתי לעברה. הייתי קרוב אליה כשעצרתי ועיניי נפקחו לרווחה בתימהון. צל גדול הגיח מבעד לדלת הפתוחה והחל להתקדם לעברי במהירות. הסנפיר המשולש היכה אותי בהלם. רק כעת הבנתי מדוע היא ברחה אל הבריכה. ניסיתי לקפוץ החוצה מן הבריכה אך היא הניחה את כף רגלה על החזה שלי והדפה-בעטה אותי לאחור אל תוך המים. השתנקתי ובלעתי מים. הכריש חש בי כעת והחל לבצע צלילה הפוכה כדי לתקוף אותי מלמטה. ללא היסוס מילאתי את ריאותיי באוויר, צללתי לעומק ונצמדתי אל קרקעית הבריכה ממש לפני שהגיע אליי.
לכריש יש חסרונות. בין השאר הוא אינו מסוגל לתקוף מישהו שנמצא מתחתיו. אם אצליח לשחות לאורך הקרקעית, אוכל להגיע לקצה הנגדי של הבריכה ולהתחמק ממנו. יתכן שעדיין לא הגיע סופי. כמובן, נותרה בעיה חמורה אחת. החמצן שבריאותי הפך לדו-תחמוצת-הפחמן והתחלתי להיחנק. מחוסר ברירה נאלצתי לצוף למעלה ולשאוף אוויר, אך עד שהכריש הספיק להגיע אליי, צללתי שוב אל הקרקעית והמשכתי להתקדם.
חזרתי על התהליך פעמיים נוספות, מקלל בליבי את גודלה הענק של הבריכה. המתח שבכל עלייה הרג אותי ובכל פעם התעייפתי יותר. בפעם הרביעית הייתי כבר קרוב אל הקצה והתחלתי להאמין שהצלחתי לסדר את הכריש. עוד צלילה אחת וניצלתי. הכריש חשב אחרת. כנראה שתפש את השיטה שלי. ברגע שעליתי למעלה, צלל והקדים אותי. ניסיתי לרדת אל הקרקעית, אבל הוא כבר נמצא מתחתיי, פער את פיו ונעץ את שיניו בכוח עמוק בגופי. אפילו לא הספקתי לחוש את הכאב. התעוררתי שטוף זיעה ורועד.
                                                                              ***
הסיפור שלי החל לפני כחצי שנה. התכונה המיוחדת שלי היתה קיימת כנראה מלידה, אך חלפו שנים יקרות רבות בטרם הבנתי אותה. ככל שחלף הזמן, התחלתי לחבר תמונה שלֵמה מקטעי החלומות שחלמתי, עד שלבסוף ידעתי שחוננתי בתכונה יוצאת מגדר הרגיל - היכולת לשלוט בחלומותיי.
אחרי שהבנתי מה מתרחש במוחי, הפך הנושא לפשוט יותר. בכל פעם שהלכתי לישון, לפני שנרדמתי, שכבתי ודמיינתי לי באופן מפורט על מה אחלום ומתי אתעורר. ברגע שהשינה נפלה עליי, חלמתי בדיוק את מה שרציתי. בעבר הייתי תלוי במקרה העיוור. אם הלכתי לישון מדוכא, חלמתי סיוטים מציאותיים. כשנרדמתי במצב-רוח טוב, חלמתי חלומות נפלאים. החל מאותו רגע של תגלית, נותרו רק חלומות נפלאים.
ראשית, הגשמתי את המאוויים הכמוסים ביותר שלי. כל לילה ביליתי בחברת כוכבת קולנוע ידועה או יפהפיה זוהרת. נהגתי לבלות איתן בקזינו ולהרוויח בכל פעם חצי מיליון. לפעמים הלכנו למסעדה והאוכל היה עשיר וטעים פי כמה מאשר במציאות. הלילה הסתיים תמיד בזיקוקין די-נור. וואו!
למזלי לא נאלצתי לעבוד לפרנסתי ויכולתי להקדיש את כל זמני לתחביב החדש. ביליתי את רוב שעותיי בחדר השינה הממוזג שלי ונהגתי ללכת לישון ארבע או חמש פעמים ביממה כדי להספיק יותר. הדבר שיבש את סדר היום שלי לחלוטין, אבל לא היה אכפת לי. ויתרתי על כל דבר - העיקר לישון.
מכיוון שהמעטתי באכילה כשהייתי ער, לא שמנתי אף שכמעט לא עסקתי בפעילות גופנית. מאידך הלך גופי והתנוון, אך מכיוון שהדבר לא הפריע לי לחלום, התעלמתי מכך. את הטלפון שלי ניתקתי לאחר שצלצולו העיר אותי משנתי פעמיים באמצע חלום ונותרתי מתוסכל כהוגן. בחלוף הימים איבדתי את הקשר עם העולם. כמעט לא יצאתי מהבית והפכתי להיות מתבודד. הפסקתי לצאת לגמרי עם בחורות. מדוע להתאמץ ועוד להיות תלוי במצבי-הרוח שלהן כשיכולתי להשיג כל בחורה בחלומי? הפכתי למאהב המושלם ושוב לא נכשלתי אף פעם בחיזור אחרי בחורה.
אבל לכל דבר טוב יש גבול. שברתי שיאים אשר לעומתם היו דון ז'ואן וקזנובה גם יחד כורעים ברך לרגליי. הלילות חלפו והתחלתי להשתעמם. כמה פעמים אפשר לחזור על חלום, אפילו אם הבחורות מתחלפות? הפסקתי לגוון את הבחורות והתחלתי לגוון את החלומות. עד מהרה גיליתי שהחלומות המוצלחים ביותר כללו גם סכנה. כשהיה עלי להסתכן כדי להשיג את הבחורה, נהניתי שבעתיים. בהמשך הפכתי למומחה בהמצאת סכנות. ביליתי עם בחורות במקומות שונים ומרתקים. לאחר שרדפתי אחריהן בתנאים יוצאי דופן ומסעירים, הסתבכתי בסכנה נוראה ורק אז התעוררתי.
לאחרונה החלו חלומותיי להשתלט גם על השעות בהן הייתי ער. בכל רגע פנוי בהקיץ תכננתי ודמיינתי על מה אחלום בלילה. זמן היקיצה שלי שועבד לחלוטין לטובת זמן השינה. הדמיון שלי עבד ללא הרף והמציא חוויות מטריפות בזו אחר זו וכולן נוסו מיד ובהצלחה.
היתה שעת חצות כשהתעוררתי מחלום הכריש. נתתי לעצמי עשר דקות להתאושש והתקלחתי. הפשרתי ארוחה קלה במיקרוגל וזללתי אותה בלי לשים לב לתוכן או לטעם. כשסיימתי לאכול, התיישבתי בכיסא הנדנדה מול הטלוויזיה והתחלתי לתכנן את החלום הבא שלי. באמצע התעייפתי וצפיתי בסרט מרתק שלקחתי מספריית ההשאלה והוא נתן לי חומר למחשבה על סכנה מתאימה לאחד החלומות של מחר. כשסיימתי, כיביתי את המכשיר והמשכתי לתכנן.
הלילה חשבתי לנסות את החלום על החללית. כל אנשי הצוות נספו ונותרתי איתה לבד, כשהאוויר אוזל לשנינו במהירות. אבל לא. לאחרונה חלמתי הרבה על הרפתקאות בחלל בלי כוח משיכה ורציתי משהו אחר. ובכן, מדוע לא? בארבע לפנות בוקר חזרתי למיטה, כיביתי את האור, נשכבתי על גבי ועצמתי את עיניי. לאחר חמש דקות נרדמתי.
                                                                              ***
שתי ידיה אחזו בי מאחור מתחת לבתי-השחי שלי. מצאתי עצמי נדחף מתוך תא צר וחשוך. כשלתי החוצה אל אור השמש העז ומצמצתי בעיניי. רגליי הקשורות באזיקים הסתבכו זו בזו וצנחתי ארצה.
היא עקפה אותי ונעמדה מולי. "קום על רגליך," ציוותה בקול צרוד וחושני.
במאמץ לא קטן עשיתי כמצוותה. היא לבשה את תלבושת הציד שלה מעור פנתר מנומר. השיזפון שלט בפניה הנאים והפראיים ועיניה הכחולות הקרינו מבט קפוא וחודר. על כתפה תלתה קשת ועל הכתף השנייה אשפת חיצים. סביב מתניה נקשר נדן ובו סכין ציד ארוכה. כך ודאי נראתה אלת הצייד דיאנה במיתולוגיה.
בעודי מביט בה בעיניים לטושות, הורידה מפתח מעל וו בקיר הסמוך והשליכה אותו אליי. תוך שניות הייתי חופשי מהאזיקים. שפשפתי את קרסוליי עד שדקירות זרם הדם המתחדש פסקו.
"אני מקווה שאתה בכושר משביע רצון," אמרה בקולה הקשוח וסקרה אותי באדישות מרגיזה. "כעת הקשב לי היטב. ברגע שאני אאפשר לך, אתה תוכל לצאת לדרך. אני אמתין חצי שעה ואצא בעקבותיך. אתה תעזוב בידיים ריקות, אבל תוכל להשתמש בכל כלי-נשק שתצליח לאלתר. אני מצוידת בסכין ובקשת ואיעזר בברדלס המאולף שלי שמציית רק לי ואתה תהווה עבורו טרף פוטנציאלי. הכללים פשוטים. אני אעשה הכל כדי לצוד ולחסל אותך ואתה מוזמן לנסות לחסל אותי. מכיוון שאני כאן מולך, תוכל להבין שעד כה לא נוצחתי מעולם. אני רוצה לקוות שאתה גבר ששייך לסוג האמיץ כדי שאוכל ליהנות מהמרדף אחריך. ודבר אחרון, הבית שלי, כאן מאחורינו, מהווה מלכודת מוות. אל תנסה לעבור דרכו." היא הפעילה את שעון העצר שעל ידה. "השניות מתחילות לרוץ מרגע זה. קדימה, צא לדרך."
"אולי אני יכול להציע לך דרך רומנטית יותר לבלות בחברתי?" הצעתי.
"אתה מבזבז את הזמן שלך," הזכירה לי. יפה מצידה. לי אפילו לא היה שעון. הסיכויים שלי היו אפסיים והייתי חשוב כמת. אולי משום כך זכיתי ליתרון קטן - לא היה לי מה להפסיד. יצאתי לדרך.
הבית נמצא במעלה הר. ירדתי לאורך השביל ונכנסתי אל תוך היער שהשתרע למטה הרחק לכל עבר. העצים היו גבוהים והגזעים חלקים. הדבר איפשר לי להתקדם במהירות בלי להסתבך או להישרט. צמרות העצים הסתירו את השמש וקרירות נעימה עמדה באוויר. התקדמתי מהר אך בזהירות. אם אשבור רגל, אין להניח שהיא תחוס עליי.
מה עלי לעשות? אם אתקדם בקו ישר ולא אתעכב, יתכן שהיא תתייאש ותרפה ממני. הרי גם היא תיאלץ להתקדם ברגל ואוכל לשמור ממנה מרחק. לולא הברדלס שלה, הייתי מנסה להניח לה מארב ביער. אני מתאר לי שקודמיי עשו את השטות הזו והברדלס חיסל אותם. חצי שעה היא זמן ארוך כדי להימלט. אני חייב לנצל אותה כהלכה.
לפי חשבוני הלכתי בערך חצי שעה כשהיער נגמר בבת-אחת. מולי התנשאה גבעה סלעית וחסרת צמחייה. טיפסתי עליה וקפאתי במקומי בייאוש. מאחורי הגבעה השתרעה תהום עמוקה שהקיפה את היער מעל עבר.
מאוחר מדי התברר לי איזה טיפש הייתי. איך יכולתי לחשוב שהיא תיתן לי להסתלק ולברוח סתם כך? היא תכננה את זירת הציד שלה באופן מושלם. כעת גם האמנתי לה שלא ניתן להימלט דרך הבית. ברור שאין שום דרך להימלט.
נותרה לי אפשרות אחת - להילחם. ניסיתי להיזכר בדרכים שונות לפעול בלוחמת ג'ונגל. אולי אחפור בור עמוק ואכסה אותו בענפים? אבל איך אשכנע אותה לעבור דווקא שם? או אולי אטפס על עץ וכשהיא תגיע, אקפוץ עליה במלוא כובד משקלי? פשוט וקל, אך הברדלס יגלה אותי ואשמש מטרה נייחת לחץ מהקשת שלה. ובכן, אנסה להשתמש בשיטה שלה. אכין לי קשת ואשלח בה חץ בטרם היא תספיק להגיב. לו היו לי עוד כמה שעות, הייתי מנסה להתאמן בירי חיצים. בזמן הקצר שנותר לי, סביר שאחטיא אותה והיא לא תפספס את התור שלה.
חשבתי ובזבזתי דקות יקרות כשכל רעיון שעלה במוחי, נפסל מיד. לבסוף בחרתי בדרך היחידה שנותרה לי. טיפסתי שוב על הגבעה וציידתי את עצמי במספר סלעים עגולים. ירדתי אל היער וקטפתי מספר שיחים מטפסים. קשרתי כל סלע עגול לחבל מטפס ויצרתי שורת אבני קלע. לאחר אימון קצר שמחתי להיווכח שאני מסוגל להשליך כל סלע בכוח סיבובי עצום. הבעיה היתה שהחטאתי בכל פעם את המטרה במטר או שניים, אך לא נשאר לי זמן להתאמן בשיפור הדיוק. כעת נותר לי רק להמתין לה. אם אצליח לפגוע בה פעם אחת, ישתנה המאזן לטובתי. אחר-כך יישאר לי לטפל בברדלס, אך את הבעיה הזו דחיתי למועד מאוחר יותר.
שכבתי מאחורי סלע גדול והמתנתי בציפייה כשקיבתי מתהפכת מרוב מתח. השמש חרכה את ידיי ורגליי שנשרפו כהוגן, אך פחדתי לרדת ולאסוף עלים לכיסוי, שמא אתפס בלתי מוכן מחוץ למחסה.
לא היה עלי לחכות זמן רב. רחש צעדים הקפיץ אותי ממקומי. הברדלס הארור איתר את עקבותיי. הוא עצר בקצה היער, רחרח באפו והחל להשמיע קולות רטינה. היא עמדה מאחוריו, קימטה את מצחה וסקרה בחשדנות את הגבעה. כנראה שהגיעה למסקנה הנכונה שאני מסתתר שם וחיוך של שביעות רצון עלה על שפתיה. כעת ודאי תשסה בי את הברדלס וכשאנסה להימלט, אחטוף חץ בין עיניי.
לאחר רגע קצר חשבתי שאני פורץ בשאגת שמחה. היא נטלה את הרצועה הענודה סביב צוואר הברדלס וקשרה אותה לעץ. ובכן, מסתבר שהברדלס שימש לה יותר כגשש ואת הדו-קרב העדיפה לנהל בעצמה. לא חיכיתי אפילו רגע נוסף. התרוממתי על רגליי, אחזתי בחבל וסובבתי את הסלע מעל לראשי. היא הבחינה בתנועה, מיהרה להסתובב ושלפה את הסכין שלה. אני לא מאמין שהספיקה לראות מה פגע בה. הסלע שוחרר בדייקנות קטלנית, הָלם במצחה ושיטח אותה ארצה.
ביללת שימחה דהרתי במורד הגבעה והסתערתי עליה. הברדלס שאג וניסה לנתק את הרצועה אך נכשל במאמציו. היא היתה חלומית. התכופפתי אליה ומשכתי אותה אליי. וואו!
מיד כשסיימנו היא נשמטה ממני וזינקה אל הברדלס שלה. הבטתי מסביב בייאוש והבחנתי בסכין שלה על האדמה. צללתי הצידה ואחזתי בסכין ורק אז גיליתי שאיחרתי. הברדלס היה חופשי. הסתבכתי. כעת אצטרך לעמוד מול ברדלס קטלני כשרק סכין בידי.
הברדלס לא המתין אפילו רגע קצר ומיד זינק אליי. ניסיתי לנעוץ בו את הסכין אך הצלחתי רק לשרוט את עורו והוא השליך אותי ארצה. טרזן היה עושה זאת טוב ממני. בטרם הספקתי לזוז, היה הברדלס מעליי ונעץ את שיניו בזרועי השמאלית. התעוררתי.
כלומר, זה מה שהיה צריך לקרות כעת, אך משהו נורא השתבש. חשתי בשיניים הננעצות בבשר וכאב איום הציף את מוחי. היכן טעיתי? מדוע אני לא מתעורר? בבהלה נוראה הדפתי ממני את הטורף האיום וזינקתי על רגליי. הברדלס הופתע לשנייה. ניצלתי את ההזדמנות והתחלתי לרוץ במעלה הגבעה אל עבר התהום כשידי בוערת בכאב בלתי נסבל וגרוני משמיע צווחות איומות. שמעתי את הברדלס בא בעקבותיי והגברתי את ריצתי. בין צווחה לצווחה שמעתי שריקה מוזרה וחץ שנורה מהקשת שלה, ננעץ עמוק בישבני השמאלי. ועדיין לא התעוררתי. ובכלל, הרי הקטע הזה כלל לא היה מתוכנן בחלומי.
מה קורה לי? לפני השתרעה התהום ומאחורי התקדמו הברדלס והציידת. הסוף שלי היה קרוב ובלתי נמנע ונותר לי רק לבחור כיצד הוא יגיע. איכשהו קרה הנורא מכל. הלכתי לאיבוד בתוך החלום שלי.

א ש ת   ה ח ל ו מ ו ת