ב ר י   פ ר י ג ת
סופר ומתשבץ
ס י פ ו ר   ק צ ר    ל נ ו ע ר

סיפור קצר שפורסם בשבועון לנוער ראש 1                                                     חזרה למסך הקודם

צ י ו ן   ל ש ב ח

"את באמת לא מבינה," אמר אמיר בקול זועף. "הכל בא לך יותר מדי בקלות בחיים. כמה פעמים כבר היית בחוץ לארץ? המון! אבל אני עוד לא הייתי, וזה החלום שלי - לנסוע לשם. ההורים שלי בחיים שלהם לא יהיו מסוגלים לממן לי נסיעה כזו, אז המשלחת הזו היא האפשרות היחידה שיש לי לראות עולם, ואני מוכן לעשות הכל כדי שיבחרו אותי להשתתף בה."
"נכון, אבל אם לא יבחרו בך, מרוב ציפיות אתה תתאכזב," טענה שרון בהגיון. "יש הרבה מועמדים וכולם מתים לנסוע. אותי מעניין יותר המבחן באנגלית היום. יש לי פחד נוראי ממנו."
"זה מפני שאת בכלל לא מתאמצת," העיר אמיר. "ואני לא מתכוון להתכוננות למבחן, אלא ללימודים בכלל. מהתחלת השנה את מזלזלת ועכשיו את מתפלאת שאת לא יודעת את החומר כמו שצריך?"
"אל תטפס עלי, טוב?" הגיע תורה של שרון לזעוף. "אתה לוקח את הלימודים יותר מדי ברצינות. לכן גם בקושי יש לך זמן לבלות איתי. ומה יוצא לך מזה?"
"עכשיו כלום, אבל בעתיד הציונים יעזרו לי להתקבל ללימודי המשפטים," קבע אמיר בביטחון וחברתו מיהרה להחליף נושא. מדוע שיהיה איכפת לה מה הוא יעשה בעוד כמה שנים? היא אהבה לחיות את ההווה.
אחר כך, בשעה הרביעית, ישבו שניהם כל אחד במקומו בכיתה והביטו במתח במורה לאנגלית. המחנכת עמדה מולם וסקרה אותם במבט קשוח.
"הקשיבו לי היטב," הכריזה. "המבחן שתעשו כעת הוא המבחן המרכזי שיקבע את הציון בתעודה. אבל יש לי הודעה חשובה נוספת בקשר אליו. המנהל הזכיר לי היום פעם נוספת שאני צריכה להגיש לו את שלושת השמות המומלצים להשתתפות במשלחת הנוער שתייצג אותנו בבריטניה. קצת היה לי קשה לבחור, אז החלטתי ששלושת התלמידים שישיגו את הציונים הגבוהים ביותר במבחן, ייסעו מהכיתה שלכם. זה נראה לי מאוד הגיוני ששלושת המצטיינים באנגלית יבקרו באנגליה, כי כך הם לא יעשו שם בושות עם השפה. אז שיהיה לכם בהצלחה."
המורה חילקה את הדפים המשוכפלים. אמיר הביט בשאלות המבחן ופרפרים השתוללו בבטנו. המורה הבטיחה מבחן קשה וזה בהחלט היה מבחן קשה, אבל לא היה אכפת לו. הוא חייב להצליח. חייב להיות אחד משלושת המצטיינים. לא לשווא היה ידוע בכיתה כמומחה באנגלית. השקיע המון במקצוע הבעייתי ואפילו השתתף בשיעורים הפרטיים לתלמידים נזקקים במסגרת בית-הספר, מכיוון שאלו היו היחידים מסוגם שלא עלו כסף. קרא ספרים רק באנגלית וראה את כל הסדרות בערוצים הזרים שלא היה בהם תרגום לעברית. עבד קשה כל השנה והיום יגיע הגמול למאמציו.
אמיר החל לכתוב במרץ וגילה שידיו רועדות. מה המורה עשתה לו? הוא בא לכיתה כדי להצליח במבחן ולא כדי להתחרות באחרים. הפחד מילא את ליבו. נכון שהוא מצטיין, אבל מה אם יעשה טעות טיפשית ודווקא מישהו אחר יתפוס יום גדול ויצליח יותר ממנו? כעת הצטער שהמורה הודיעה מראש על הפרס הגדול. מרוב מתח כבר לא היה בטוח בעצמו ותהה אם לא שגה פה ושם. תוך כדי כתיבה מצא זמן להעיף מבטים מסביב. בעיקר הביט לכיוון חברתו שישבה בטור הסמוך ממש לפניו ונראתה נבוכה כשכתבה באיטיות. מסכנה. ברור שמחכים לה זמנים קשים. אבל מי אשם, אם היא רצתה לבלות במקום להתכונן איתו? כשהביט שוב לעברה, ראה שהיא כותבת במרץ. מה קרה פתאום? לפתע הבין. שרון ישבה ליד גיא שהיה התלמיד המצטיין של הכיתה באנגלית - טוב יותר אפילו מאמיר. ומה הפלא? בעבר נסע עם הוריו לשנתיים לארה"ב ולמד בבית-ספר בשפה האנגלית. חוכמה גדולה, אבל לאמיר לא היה איכפת. נכון שגיא יקבל את הציון הגבוה ביותר, אבל לאנגליה הרי ייסעו שלושה. גיא היה טיפוס קצת מרובע אבל עם לב זהב ולא מנע משכנתו לשולחן להציץ אל מחברתו. שרון ניצלה זאת בשאלה המרכזית והעתיקה ממנו בזהירות. העיקר שהמורה לא תבחין בכך. כשהסתיים המבחן, מסר גיא ראשון את המבחן שלו ושרון המתינה אחרונה, מה שבטוח. אחר כך הצטרפה אל אמיר בחצר ונראתה עליזה יותר מהרגיל. דווקא אמיר היה מצוברח. ידע שלא יצליח לישון בימים הבאים, עד שיתברר אם סיים בין שלושת הראשונים.
לקראת סוף השבוע הגיע הרגע הגורלי. המורה לאנגלית נכנסה לכיתה ובידה חבילה של מחברות. התלמידים השתתקו והביטו במחברות בפנים חיוורים. מיד יוכלו לדעת איזה ציון מצפה להם בתעודה. רובם לא חשבו כלל על הנסיעה לחו"ל. זו היתה בהישג יד של מעטים בלבד.
"סיימתי לבדוק את כל המבחנים, אבל בגלל תקלה טכנית לא אחזיר כעת את כולם, אלא רק חלק מהם," הודיעה המחנכת. "את שאר המבחנים אחזיר בשיעור הבא. בכל אופן, כדי שלא תהיו במתח מיותר, אקריא כעת את הציונים של כל התלמידים בכיתה," היא הוציאה פנקס אדום מתיקה. "אני מזכירה לכם את מה שבטח לא שכחתם, ששלושת המצטיינים יומלצו על ידי לנסיעה לאנגליה. וכעת הקשיבו. גיא קיבל 98." התלמיד המצטיין באנגלית חייך באדישות. המורה המשיכה - "מקום שני לליאורה עם ציון 94." אמיר שמע זאת ונשימתו נעצרה. מה? לא הוא השני? הרי היה בטוח ש... מילא, מזל ששלושה נוסעים. והמורה כבר הודיעה - "מקום שלישי, וזו בהחלט הפתעה - שרון, שקיבלה 91!"
אמיר הנדהם חשב שהתקרה מתמוטטת על ראשו. כיצד זה יתכן? רק בקושי שמע את שמו מוזכר רביעי עם ציון 89. את המשך דבריה של המורה לא קלט. וכי מה איכפת לו מהציונים של שאר התלמידים? איזה אסון! הוא סיים רביעי ויישאר בארץ. המורה החזירה כעת את מחברות המבחן לחלק מהתלמידים. אמיר הביט במחברת שלו וקילל את עצמו על השטות האיומה שהורידה לו שלוש נקודות שמנעו ממנו מקום שלישי.
באותו יום התחמק משרון המופתעת וחזר הביתה לבדו. שכב מיואש על מיטתו והדמעות זלגו מעיניו. כל כך רצה לנסוע לחו"ל וכעת יוכל רק ללוות את חברתו לנמל התעופה. הרי יכלו לנסוע שניהם יחד, אם לא ליאורה, שהצליחה להידחף למקום השני... לא! ליאורה היא תלמידה טובה ומגיע לה. זו שרון, החברה שלו. העתיקה מגיא ולכן קיבלה 91. אם היתה עונה על השאלה המרכזית לבדה, היתה מקבלת מכסימום 70 ואמיר היה גומר במקום השלישי. איך היא יכלה לעשות לו דבר כזה? והרי בכלל לא חשבה להשתתף במשלחת וחוץ לארץ לא קסם לה. ברור שהעתיקה כדי להצליח במבחן ולא כדי לגמור שלישית, אבל זו היתה התוצאה הגורלית. אמיר כמעט שנא אותה כעת. הרגיש כאילו עשתה זאת כדי לפגוע בו.
ואז צץ הרעיון במוחו. המורה טרם החזירה את המבחנים של גיא ושל שרון. אמיר יתקן את המצב הבלתי צודק. יתקשר למורה בעילום שם וילשין ששרון העתיקה מגיא. המורה תוריד לשרון עשרים נקודות ואמיר יהפוך להיות בעל הציון השלישי במבחן וייסע לחו"ל. ומה עם שרון עצמה? האם זה יהיה הוגן כלפיה? שטויות. היא ממילא לא רוצה לנסוע לאנגליה וגם לא יהיה איכפת לה לקבל ציון קצת יותר נמוך בתעודה. אסור היה לה להעתיק כך שזה גם קצת מגיע לה, אפילו שהיא החברה שלו. גם כן חברה. בעצם די נמאס לו ממנה בזמן האחרון. עיניו של אמיר הבריקו כשהרים את שפופרת הטלפון וחייג.
עברו יומיים. השיעור לאנגלית הגיע והמחנכת נכנסה לכיתה כשבידה חבילה עם שארית מחברות המבחן. הפעם היו התלמידים שקטים יותר שהרי ידעו כבר את הציונים. רק אמיר היה מתוח והמתין בחוסר סבלנות.
"לפני שאחזיר את המחברות, יש עוד משהו קטן שרציתי לתקן," אמרה המורה לאנגלית. "לצערי הרב גיליתי בינתיים שאחד מן התלמידים העתיק במבחן באנגלית. שרון, נתפסת בהעתקה ולכן פסלתי לך חלק מהמבחן. הציון שלך במבחן תוקן בהתאם, ויהיה 51 במקום 91!"
שרון החווירה והביטה במורה כשאינה מאמינה למה ששמעה. והיא עוד חשבה שתקבל ציון גבוה בתעודה. רצתה להגיד משהו, אך ידעה שלשווא תתחנן. המורה לאנגלית לא סלחה אף פעם למעתיקים. עיניה של שרון החלו למצמץ והיא כיסתה את פניה בידיה ופרצה בבכי. אמיר הביט בה בבהלה וליבו נצבט ברחמים. מסכנה שרון. נדפקה כהוגן. והוא עוד חשב שהמורה תוריד לה את הציון למשהו כמו 71 בערך. בגלל שטילפן למורה, תקבל שרון ציון שלילי בתעודה. אמיר הרגיש מוסר כליות, אבל רק לרגע קצר. פתאום נזכר ששרון רימתה במבחן והעונש מגיע לה. וחוץ מזה, כדי שאמיר ייסע לחו"ל, היה הכל כדאי והוא כבר חש ראשית התרגשות של קדחת נסיעה. חלומו התגשם לבסוף והוא היה מאושר כפי שלא היה מאושר אף פעם בחייו.
"ועוד משהו," המורה עדיין לא גמרה לדבר. "יש עוד תיקון אחד. שירלי ביקשה ממני לבדוק שוב תשובה לשאלה שפסלתי לה במבחן. בדרך כלל קשה לשכנע אותי לאחר מעשה, אך הפעם גיליתי להפתעתי שהיא צדקה בהחלט. שירלי, אני שמחה לבשר לך שבמקום 85 - קיבלת 90 במבחן!"

                                                                                                                                חזרה למסך הקודם