ב ר י   פ ר י ג ת
סופר ומתשבץ
ס י פ ו ר   ק צ ר    ל נ ו ע ר

סיפור קצר שפורסם בשבועון לנוער ראש 1                                                     חזרה למסך הקודם

א ה ב ה   ב ש ב י ע י ת

בבוקרו של היום הראשון בשביעית בטנו של דניאל התכווצה. בדינה המחנכת שלו הוא הביט, חדשה ונבוכה אך פצצה. דני הביט במורה לספרות והצבע נטש את לחייו. הביט בה מהורהר ובקושי הצליח להתרכז בדבריה. המורה החדשה הציגה את עצמה - בוגרת אוניברסיטה שזו לה שנתה הראשונה ללמד. הסכימה להתחיל בגדול וקיבלה על עצמה חינוך של כיתה. ברור לה שהמקצוע אותו תלמד, אינו בדיוק משאת נפשם של תלמידי המגמה למחשבים, אך מבחני הבגרות נמצאים שתי שנות לימוד מהם.
כך המשיכה ודיברה ועיניה שוטטו בכיתה, מפזזות על עשרות קלסתרי הפנים הבלתי מוכרים עד שהגיעו אל דני. פיה נפער והיא ביצעה אתנחתא קצרה. איכשהו הצליחה לשמור על קור רוחה והמשיכה לנאום, אך עיניה חזרו שוב ושוב והביטו אל דני. דני הבחין בכך ושקע עוד יותר בכיסאו.
אך לא רק הוא הבחין. גם רוית. היפהפיה של הכיתה בחנה היטב את המורה החדשה ושמה לב למבטים ששולחים בני המין השני בכיתה במורה הצעירה והחתיכה. פתאום קלטה את הקליק שנוצר בין המורה לדני והקנאה התלקחה ומילאה את ליבה. מזה שנתיים טיפחה רוית הערצה לתלמיד כיתתה. דניאל היה גבוה, רזה, רחב כתפיים, רציני ומבוגר בנפשו מחבריו לכיתה במגמה למחשבים בתיכון. ידוע היה בשתקנותו, נחשב לשרוף על מחשבים אף מעבר לדרישות בית-הספר והשקיע את כל זמנו מול מסך המחשב בביתו. פריק המחשבים היה גם אלוף במשחקי מחשב והדהים את חבריו בהישגים בלתי אפשריים שתסכלו אותם. גם בלימודי המחשב הצטיין דני כמעט ללא מאמץ, אך ברח מכל פעילות חברתית והתרחק מאור הזרקורים. רוית, שגם היא היתה תלמידת מחשב טובה, גילתה בו עניין גובר והולך. בתחילת השנה הקודמת הסתפקה בחלומות בהקיץ על אהוב נפשה ולקראת סופה החלה לחזר אחריו, לאכזבתם של זאבי הכיתה. אך גם היא התאכזבה כשדני דחה את ניסיונותיה. את כל זמנו הפנוי השקיע במחשב כך שלא נותר לו זמן לבילויים. השנה הסתיימה, אך רוית לא הרימה ידיים. מחזרים לא היו חסרים לה, אך היא רצתה רק את דני וככל שסירב לה, כך רצתה בו יותר. רוית נשבעה שבשנה הבאה תשיג אותו בכל מחיר.
אך כעת, כשהבחינה במבטים בין התלמיד ומורתו, החל הספק לנקר בה. לראשונה ראתה את דני מגלה עניין בבת המין השני. רוית נשכה את שפתיה והחליטה לפקוח עין על המתרחש. דני לא תיאר לעצמו מה חושבת בת כיתתו ואולי משום כך היה רגוע. אפילו לא חלם אותו רגע שבחלוף מספר חודשים ימצא עצמו בגללה עומד מול המנהל, מועמד להיזרק מבית-הספר.
רוית החליטה לפעול בתכליתיות. פעם אחר פעם באה לבקר את דני בביתו בתואנות שונות. דני גילה תמיד התנהגות מנומסת, אך דחה את כל רמזיה בדבר בילוי משותף. נקל לתאר את תדהמתה ואכזבתה של רוית, כשבמהלך ביקוריה גילתה שדני נעדר מביתו בערבים. האם אהובה מנהל חיים כפולים? היא תחקור ותגיע לשורש העניין.
ערב אחד ארבה לדני סמוך לפתח ביתו. המתינה שעתיים ארוכות במזג אויר סתווי צונן, חיכתה בעקשנות ובהתמדה ובאה על שכרה. דני יצא מביתו כשבידו שקית ניילון גדולה ותפוחה והחל צועד במהירות. רוית עקבה אחריו בלב הולם. מיד תדע. העיקוב לא היה קל. הרחובות הריקים היקשו עליה ורוית נאלצה לעקוב ממרחק גדול כדי שלא יבחין בה. מאידך לא היתה כל סכנה שדני יאבד לה. כך צעדו שניהם עד שדני הגיע למטרתו. רוית קפאה במקומה ועיניה נפקחו לרווחה באי-אמון. הכל הסתדר במוחה בבת אחת.
דני היה ידוע כתלמיד מצטיין במחשבים, במתמטיקה, בפיסיקה ובאנגלית, אך גרוע במיוחד במקצועות ההומניים, בהם ראה בזבוז זמן והתייחס אליהם בהתאם. לאורך השנה שעברה סחב שלילי בספרות ולא הראה סימן שאיכפת לו, אם כי סיים איכשהו בקושי עם שישים. הגיעה שנה חדשה ומשהו השתנה. דני הפך מצטיין גם בספרות. לא שהחל להשקיע יותר וגם לא הראה בקיאות מיוחדת בחומר. ציוניו פשוט עלו באופן מדהים והוא הפך לחביבה של המורה החדשה. דינה אף לא ניסתה להסתיר זאת. פה ושם ראתה רוית את דינה משוחחת עם דני בהפסקות, דבר שרוית לא הצליחה לעשות כמעט אף פעם. וכעת - שיא השיאים - דני נכנס בערב אל ביתה של המחנכת.
ובכן, כזה הוא דני. מעדיף לבלות את הערבים בחברתה של אשה בת 23, במקום עם נערה בת גילו. הדמעות הציפו את עיניה של רוית. מהם סיכוייה מול אשה בשלה ועוד מורה? אך רוית קורצה מחומר קשוח. היא לא תוותר בקלות על דני. היא תילחם עליו אפילו נגד המורה לספרות.
לאחר שבוע ביקרה שוב את דני ובמתכוון האריכה את שהייתה בחדרו. בשלב מסוים החל דני לגלות סימנים של קוצר-רוח ולבסוף גירש אותה בנימוס מביתו. רוית המתינה עד שירד ועקבה שוב אחריו במסלול המוכר לה. החליטה שהפעם תפעל. אולי אם היא תביא אותו במבוכה, תוכל להתקרב אליו.
תקוותה התנפצה אל מול המציאות. דני הגיע אל ביתה של המורה כשלתדהמתה של רוית, המתין לו בפתח הבניין בעלה של המורה דינה. רוית הכירה את הבעל, יהודה, שביקר פעם את המורה באמצע השיעור בעניין דחוף. כמעט מיד נדרכה. דני הולך להסתבך והיא תהיה שם כדי לנחם אותו. מה יכול להיות יותר טוב מזה? המזל משחק לה. כך עמדה והקשיבה בסקרנות.
"רציתי לדבר איתך לפני שאתה עולה," עצר יהודה את דני.
"אבל קר בחוץ," העיר דני.
"דני, תחשוב מה אתה עושה," אמר יהודה. "אתה הורס לי את הקריירה ואת החיים."
"ומה איתי? אתה חושב רק על עצמך," השיב דני בכעס.
"זה מפני שאתה עושה מה שמתחשק לך ולי אין מה להגיד," התפרץ יהודה.
"אתה יכול להגיד מה שתרצה," נהם דני. "לא רק דעתך קובעת פה."
"תרשה לי להזכיר לך משהו," התקשח קולו של יהודה. "אולי נדמה לך שתוכל להרוויח ממה שאתה עושה, גם אם תעשה את זה מאחורי גבי. אבל אל תשכח בן כמה אתה. ישנם חוקים במדינה והם מתייחסים אליך אחרת."
"באמת?" לגלג דני. "אני מבטיח לך שאני יכול להמשיך ולעשות את זה בלי להסתבך עם אף חוק."
"דני," הפך קולו של יהודה למתחנן. "האם אתה לא מסוגל להבין? בהתחלה הכל הלך לנו נהדר עד שהתחלת עם זה."
"מפני שבהתחלה יכולתי לעשות את זה בלי שתהיה נוכח," הזכיר לו דני.
"אנחנו לא מתקדמים," נאנח יהודה. "דני, אתה מתכוון להמשיך בשלך?"
"זה תלוי בך," השיב דני. "נוכל להגיע לפשרה."
"לפשרה? אתה רוצה שאתפשר על מה שממילא שייך לי?" הרים יהודה את קולו.
"או שלא יישאר לך אם תמשיך להתעקש," השיב דני בשלווה והפעם פגע בול.
"הבנתי," נכנע יהודה. "בוא נעלה."
"אני לא בטוח שכדאי שאני אעלה כשיש לך מצב רוח כזה," הניע דני בראשו לשלילה. "אני מעדיף לעלות כשאתה לא נמצא. כך אני נהנה יותר ומשיג תוצאות טובות יותר."
"השתגעת? אתה רוצה לגרום לי לצרות?" התחנן שוב יהודה. "בוא תעלה. אני אסגור את עצמי בחדר שלי ולא אתערב בכלל. תוכל לעשות הכל בלי שום הפרעה."
"בסדר," התרצה דני. "הערב אני הולך לנסות טכניקה חדשה..." קולו גווע, כשנבלע בחדר המדרגות. רוית כמעט התעלפה מרוב תדהמה. לולא שמעה באוזניה ממש, לא היתה מאמינה. זה היה נורא. אין מדובר בסתם רומן בין תלמיד למורתו. מסתבר שהבעל יודע, אך אשתו מעדיפה את התלמיד על פניו. איזו ברירה יש ליהודה כשגם דני וגם דינה מצפצפים עליו בגלוי? רוית חזרה הביתה ושוב לא היתה כה בטוחה בעצמה. ברור שהמצב מסובך מכפי ששיערה.
ולמחרת קיבלה רוית חיזוק להנחתה. האזינה לשיחה בין המורה לספרות למורה לאנגלית בלי שהשתיים תשגחנה בה.
"אז מה נשמע אצלך? שמעה את המורה לאנגלית שואלת במבטאה המוכר.
"כל יום אותו הדבר. את יודעת בעצמך איך זה," אמרה דינה. "לא שרע לי, אבל כשהתחתנתי, חשבתי שנישואין זה להיות כל הזמן ביחד."
"נו?" שאלה השניה.
"אל תשאלי," המשיכה דינה. "בזמן האחרון, לבעלי אין זמן אליי. הוא מזניח אותי לגמרי."
"רק את אשמה," פסקה המורה לאנגלית. "את שקועה יותר מדי בבית-הספר ובהוראה. אני יודעת שהשנה הראשונה קשה במיוחד, אך יש גבול. כל הזמן את חושבת רק על ההוראה והתלמידים וזה לא בריא לנישואין. דינה, את צריכה קצת לשכוח מבית-הספר כשאת חוזרת הביתה."
"לשכוח מבית-הספר?" צחקה דינה. "איך אני יכולה? כמעט כל ערב בא אלי הביתה תלמיד שלי מכתה י"א."
"ההוא?"
"כן, זה שסיפרתי לך עליו. הוא פנטסטי. משתפר כל הזמן. היית צריכה לראות באיזו מהירות האצבעות שלו נעות. הביצועים שלו משאירים אותי המומה. אני אומרת לך, הצעירים הללו הם הטובים ביותר."
"כן, אני זוכרת," הסכימה השניה. "אבל את צריכה להיזהר שלא יעלו על כך במשרד החינוך. בכל זאת מדובר בתלמיד שלך."
"שטויות, אני מכוסה," אמרה דינה בביטול. "כל עוד בעלי שותף, לא יקרה כלום."
"אני לא מבינה את בעלך," העירה המורה לאנגלית. "איך הוא מסכים להתחלק עם צוציק מהתיכון?"
"כי אין לו ברירה," השיבה דינה. "הוא מעדיף כך, מאשר להישאר בלי כלום. עם כל הכבוד לבעלי, הרי שכאשר אני משווה ביניהם, התלמיד שלי הוא לבטח מספר אחת."
כאן נקטעה השיחה. רוית ההמומה ברחה לפינת החצר וניסתה לעשות סדר במחשבותיה. המורה הנוראה הזו. לא רק שבעלה יודע ומושפל, כעת היא מתגאה במעשיה גם בפני מורות אחרות. אפילו לא מנסה לשמור על כך בסוד. הזעם בער בליבה של רוית. רגשותיה אל דני השתנו תוך יממה. האהבה הפכה לשנאה. דני הוא מפלצת. הורס חיי נישואין. הורס את חייה של מורתו וגם את חייה של רוית. לא עוד תבזבז את זמנה כדי להמתין לו לשווא. היא תתנקם בו.
וההזדמנות לא איחרה לבוא. לקראת מסיבת חנוכה התבקשו תלמידי הכיתה להכין חומר למסיבה. כולם נרתמו במרץ, למעט דני. רוית, שלעט השנון שלה יצא שם, התנדבה לחבר פיליטון ולקרוא אותו בפני חבריה לכיתה.
המסיבה היתה מאורגנת היטב ונפתחה בסערה. המחנכת הוזמנה והופיעה למספר דקות בחברת בעלה בדרך לבילוי אחר כלשהו. רוית ניצלה את ההזדמנות הבלתי צפויה, נדחקה שלא בתורה, עקפה את אלו שצריכים היו להופיע לפניה והחלה לקרוא בקול את השיר שחיברה:

      אהבה בשביעית

בבוקרו של היום הראשון בשביעית
בטנו של דניאל התכווצה.
בדינה, במחנכת שלו, הוא הביט,
חדשה ונבוכה, אך פצצה.

כל שיעור שלימדה, דן ריחף באוויר
ואהב אהבה עמוקה.
כשקראה היא בשמו, הוא הסמיק והחוויר
וגופו התמלא בתשוקה.

הכיתה לגלגה, אך דן כלל לא הקשיב.
הוא חייך. הלא יש לו סיבה.
הבנות עליו מתו, אך דן לא השיב.
חנוכה באה, יש מסיבה.

המורה הוזמנה למסיבה ובאה.
דני חיש אותה הזמין לרקוד.
הוא רקד כה צמוד, עד שדינה קפאה,
וזרקה 'תו לכל הרוחות.

הכיתה צחקה אך דן לא התייאש.
הן תמיד התחלה היא קשה.
כשחלפו הימים דני שוב התאושש
ואהב את דינה פי שלושה.

בפורים שוב יש פארטי, הוזמן המנהל.
המחנכת גם היא הוזמנה.
והדם הסתער בעורקי דניאל,
כשהזמין הוא לרקוד את דינה.

הם רקדו כה צמוד, דניאל הסתחרר,
ולפתע על פיה נשק.
המנהל התפלץ, ודן מבית-הספר
לצמד ימים חיש נזרק.

כל אחד במקום דני היה מוותר
רק לא הוא, הן היתה לו סיבה.
הוא אהב את דינה יותר ויותר
ובפסח הם שוב במסיבה.

והפעם איתו דינה כבר לא רקדה.
הוא הביתה בצער הלך.
כשמבחן בא - כתב כתשובה יחידה -
'אני אוהב אותך'.

והנה כבר הגיע הסוף לשנה.
דינה לדני לבוא שלחה.
"'ני אוהבת אותך," באוזניו קוננה.
"אהובי, כן, אני שלך."

"הוי אותך לעולם לא אוכל לעזוב,
כי ודאי אז ארגיש כמו מתה.
וכדי שנשאר שנינו כאן עד הסוף,
אז אותך השארתי כיתה."

ומוסר ההשכל הוא - עזוב ת'מורות.
יש מספיק בחורות בכיתה.
במורה להתאהב, זה מביא רק צרות,
ולכן אל תשכח מי אתה.

השיר הפך מיד ללהיט. למסמר הערב. רוית הפיצה עוד קודם שמועה מעורפלת על המתרחש והתלמידים הבינו במה מדובר. מבטי כולם הוסבו אל דני ואל דינה ובעלה. דני החוויר ואחר הסמיק כאש. ללא הגה קם על רגליו ונמלט מהמקום. דינה רצתה לומר משהו, התחרטה, שלחה מבט רצחני אל רוית ומיהרה בעקבות דני כשבעלה אחריה.
שמחת הניצחון של רוית דעכה בבת אחת. כעת כשהצליחה להתנקם, שוב לא היתה משוכנעת שזה היה כדאי. האווירה במסיבה השתנתה וחבריה לכיתה הביטו בה בחוסר אהדה מופגן. רוית נעלבה והלכה הביתה בדמעות.
למחרת, ביום האחרון לפני החופשה, נשארה רוית בבית. דני הגיע לבית-הספר וכשנכנס לחדר הכיתה, המתינה לו הוראה להתייצב מיד אצל המנהל.
"בחור צעיר," פתח המנהל ללא הקדמות כדרכו. "הגיעה אלי שמועה מכוערת על מעשיך כביכול בדירה מסוימת בשעות הערב. מה יש לך להגיד על כך? מוטב שתשכנע אותי בחפותך אם אינך רוצה למצוא עצמך מועף מבית-הספר. חמש עשרה שנים אני מנהל וטרם נתקלתי בפרשה מבישה כזו."
"אתה מתכוון לשיר שהוקרא אתמול במסיבה?" שאל דני.
"השיר הוא רק סימפטום. אני מתכוון למציאות שמאחוריו, למעשיך הנלוזים," רעם המנהל. "הו, הנה המורה דינה מגיעה. הזמנתי גם אותה. שלום דינה. אין מילים בפי להביע את תדהמתי ואכזבתי. שאת, מורה חדשה בבית-הספר, תתנהגי כך? ומה בעלך עושה פה?"
"גם אני צד בעניין," אמר יהודה. "אבל תמשיך בבקשה."
"האם זה נכון, דינה, שהתלמיד דניאל ביקר בביתך כמעט כל ערב?" שאל המנהל.
"אתה יכול להציג את זה גם כך," התערב שוב יהודה. "אבל למעשה דניאל ביקר בביתי ולא בביתה של אשתי."
"אינני סובל התחכמויות," התכעס המנהל. "העניין רציני מכדי שניתן יהיה להתבדח עליו."
"אולי מוטב שאסביר," המשיך יהודה. "ההסבר פשוט וסודי. כן, סודי. אני אאלץ לבקש ממך לשמור על כך בסוד לפחות בשבועיים הקרובים, אחרת עלול להיגרם לי נזק כבד. הרשה לי להציג את עצמי. אני בעל חברת תוכנה למחשבים. דניאל הוא תלמיד מחשבים מצטיין וגאון בכתיבת תוכניות. הכרתי אותו בחופש הגדול. סיפרתי לו על בעיה שיווקית בה נתקלתי והוא הציע לי לבנות תוכנה יישומית שתיצור מהפכה בשטח התוכנות. ככל הידוע לי, רק הוא מסוגל לכתוב אותה. סיכמנו בתקיעת כף על שותפות בפרוייקט. דניאל החל לעבוד על התוכנית בביתו וכשנדרש לאמצעים משוכללים יותר, עבר לעבוד על המחשב שבבית שלי. הגיע רגע מסוים שהוא נתקע והסתבך. אני חושש שלא הייתי כל כך בסדר ולחצתי עליו יותר מדי. בזמן האחרון נמאס לו מזה. דרש חופש פעולה מוחלט ושאפסיק להפעיל עליו לחץ כשהוא עובד. היתה לי ברירה? הסכמתי, התאפקתי והוא אכן התגבר על הבעיות. הפרוייקט עומד לפני סיום. בעוד כשבועיים אכריז עליו ואתחיל לשווק אותו. מדובר כאן בהכנסה מובטחת של מיליונים לכל אחד משנינו. אתם יכולים להיות גאים שיש לכם תלמיד כזה בבית-הספר."
"ובכן," הסמיק המנהל, "פשוט איני יודע מה לומר."
"מה יש לומר?" התערב דני. "אם המנהל עדיין חושב לזרוק אותי מבית-הספר, אני רואה שלא תהיה לי ברירה אלא לקנות את בית-הספר, כדי שאוכל לסיים בו את הלימודים שלי..."

                                                                                                                                חזרה למסך הקודם