ב ר י   פ ר י ג ת
סופר ומתשבץ
ס י פ ו ר   ק צ ר    ל נ ו ע ר

סיפור קצר שפורסם בשבועון לנוער ראש 1                                                     חזרה למסך הקודם

מ ש פ ט   ש ל מ ה

"אתה מתכוון למלכים א' פרק י"א," אמר שלמה. "פסוק ג' אומר - 'ויהי-לו נשים שרות שבע מאות'. מה היית עושה עם שבע מאות נשים, אורן? אני לא מאמין שאפילו שלמה המלך הצליח לעשות עם כולן משהו, אולי חוץ ממקהלה."
"אני לא מדבר על שבע מאות ואפילו על שבע," משך אורן בכתפיו. "אני מדבר על שתיים. אפילו המוסלמים יכולים לשאת ארבע נשים ורק ליהודים מותר אחת. והכל בגלל איזו תקנה שהתקין בימי הביניים איזה 'מאור גולה' אחד לפני בדיוק אלף שנים."
"קראו לו גרשום והוא התקין עוד כמה תקנות חוץ מאיסור ריבוי נשים," העיר המורה לתנ"ך.
"עובדה שזוכרים אותו היום רק בגלל התקלה הזו," התעקש אורן. "קח אותי, לדוגמה. יש לי שתי חברות. אני אוהב את שתיהן ונהנה לצאת עם שתיהן. שתיהן לומדות אתי, מכירות זו את זו ומסתדרות ביניהן, אבל האחת לא יודעת שאני יוצא עם האחרת. יכולתי לצאת עם שתיהן יחד, אבל זה לא מקובל. אז אני יוצא כל פעם רק עם אחת מהן ומורח תירוצים לשנייה כדי שהיא לא תחשוד. בשביל מה זה טוב? ואם הרומן הכפול שלי יתגלה, כולם יצפו כמובן שאני אחליט ואבחר באחת מהן, ואני לא מסוגל ולא מעונין לחתוך ומרגיש רע. ואם זה ככה בתיכון, מה יהיה כשאגדל? איך אני אסתפק בבחורה אחת?"
"תלמידי היקר," גיחך שלמה. "הדון ז'ואנים פרשו כבר מזמן לגמלאות. עליך להתנהג כמו שכולם מתנהגים בחברה המודרנית. והאמן לי, למורה שלך שכבר הספיק להתחתן וצבר ניסיון בחיים. אתה מדבר על שתי נשים? גם אחת היא לפעמים יותר מדי."
"אוי, אני מאחר!" ניתר לפתע אורן לאחר ששלח מבט קצר בשעונו. "יש לנו אסיפת ועד. אני מוכרח לרוץ." הוא נפרד ממורהו ומיהר בריצה אל צדו השני של בית הספר. כרגיל הגיע אחרון וננזף על ידי ארבעת הנוכחים.
"הזמן שלנו עולה לא פחות משלך," העירה אביבה בכעס. "צורה לך."
"תעזבו אותו," נחלצה חמוטל להגן עליו. "גם הנזיפות יבזבזו את הזמן שלנו. אז איפה היינו? יש עוד חודשיים עד סוף השנה והגיע הזמן להתחיל לתכנן את מסיבת הסיום."
"מה יש לתכנן?" העיר גל. "אפשר לעשות אותה מסיבה, בדיוק כמו בסוף שנה שעברה."
"אתה סתם יורם," קפצה חמוטל ופניה הארוכים התארכו עוד יותר. "אולי אתה מארגן מעולה ולכן בחרנו בך להיות ראש הוועד, אבל אתה כל כך בלתי מקורי. מי זה חוזר על אותה מתכונת? החוכמה היא לחדש, שיהיה פיצוץ שישאיר את הכיתה המומה."
"אז נארגן נשף מסכות," התלוצץ גל.
"בסוף השנה?" התרגזה חמוטל. "זה מתאים לפורים. תפסיק לבלבל את האוזניים. למה שלא תיקח דוגמה מאורן ותהיה רציני כמוהו? אנחנו צריכים משהו שלא היה בשנה שעברה..."
וכך נמשכה האסיפה עד לשעה מאוחרת כשחמוטל אינה מוותרת עד שתוכנית פעולה וחלוקת תפקידים סוכמו עד לפרט האחרון. כשהאסיפה הסתיימה, מיהר אורן אל ביתו. כשנכנס לחדרו, פנה מיד למשיבון וכפי שציפה, המתינו לו שתי הודעות טלפוניות. אחת ביקשה ממנו להתקשר לזמירה. השניה היתה מזהבה.
יופי. עם מי הוא יֵצא היום? אתמול התעקש להישאר בבית ולהכין שיעורים שדחה משלשום. שלשום יצא עם זהבה, אז היום הגיע התור של זמירה. הבעיה היא שזהבה אינה יודעת שאתמול נשאר בבית ולא יָצא עם זמירה ולכן היא סבורה שהיום תורה. אוף! מסובך! ראשית חייג לזהבה, הסביר לה מה קרה, התנצל וסיכם שיטלפן אליה מחר. אחר כך התקשר לזמירה, שלא היתה בבית. אחרי שעה החזירה לו טלפון והודיעה שלא תוכל לצאת איתו הערב. אורן קילל בליבו וטילפן שוב לזהבה, אך זו הלכה בינתיים לחברה ולא אמרה לאיזו. אורן נאלץ להישאר אותו ערב לבד, יודע שלמחרת ממתינות לו שיחות הבהרה בכיתה עם שתי חברותיו. ארור יהיה אותו רבנו גרשום מאור הגולה שעושה לאורן חושך בישראל.
שבוע חלף. ערב אחד חזר אורן הביתה ממפגש עם חבר. אמו קידמה את פניו בהודעה שילד קטן שהיא אינה מכירה הביא לפני רבע שעה חבילה עבורו. אורן מיהר אל חדרו. החבילה הגדולה היתה מונחת על מיטתו וכשהרים אותה, הופתע לגלות שהיא קלה משחשב. חיפש סימני זיהוי על נייר העטיפה ולשווא. בלב הולם קרע את הנייר ופתח את החבילה. בתוכה נמצא סוודר.
סוודר כזה לא ראה אורן מעודו. הסוודר היה יותר יצירת מופת מאשר בגד. תערובת צבעים עשירה של סוגי צמר שנשזרו זה בזה, בתוספת אפליקציה של ריקמה ופיסות בד, הפכו את הסוודר למרהיב עין. אורן הביט בו בפה פעור. ברור שזו היתה עבודת יד, מה גם ששמו נרקם על גב הסוודר. מיד חיפש פתק מהשולחת אך לא מצא סימן לזהות שלה. אורן ניסה למדוד את הסוודר. הסוודר התאים לו בדיוק. ברור שהושקעה פה עבודת יד רבה שלבטח נמשכה ערבים רבים במשך חודשים. פתאום נזכר אורן שיום הולדתו עומד לחול בסוף השבוע וחום פשט בגופו. זה ממש נהדר מצידה. לו רק היתה כאן כדי שיוכל להודות לה.
רגע. אבל מי זו היתה? ליבו של אורן החסיר פעימה כשתפס שהמַתנה הגיעה אליו בעילום שם ולכן הוא לא יוכל לדעת מיהי הסורגת עד שזו תחשוף את עצמה. זה המחיר של יציאה עם שתי חברות. כל אחד אחר במקומו היה יכול לדעת מיד למי להודות. מעניין מי זו? סביר להניח שזמירה. זמירה ידועה בכשרון היצירתי ובידי הזהב שלה ולזהבה יש ידיים שמאליות שמוכשרות רק לכתיבה. אך אם דווקא זהבה סרגה את הסוודר, הרי שיש להעריך את מאמציה פי כמה ודווקא מתאים לה לשכוח להכניס לחבילה כרטיס ברכה עם שמה, דבר שזמירה לא היתה שוכחת לעולם.
אורן החליט לחכות שהסורגת תחשוף את זהותה. בימים הבאים יצא פעם עם זמירה ופעם עם זהבה והמתין לסימן מהן. לשווא. הסורגת החליטה למתוח אותו עד הסוף, מה גם שביום הולדתו הגישה לו כל אחת משתיהן מתנה. אורן נשבר וערב אחד כשזמירה הגיעה לביתו, לבש את הסוודר והודה לה על מתנתה. זמירה הסמיקה וחייכה במבוכה. אחר כך ביקשה ממנו שלא יעשה מהסוודר עניין גדול. נכון שהשקיעה בו את מיטב זמנה, אך אורן הרי יודע שהיא אוהבת אותו והסוודר הוא ביטוי לאהבתה.
אורן חש, כיצד סלע של סקרנות מושלך מליבו. סוף-סוף נפתרה התעלומה. הסוודר היטה כעת את הכף בבירור לטובת זמירה. לאחרונה תהה אם לא הגיע הזמן לחתוך ולבחור באחת מהן, למרות הכאב שייגרם לשנייה וגם לו. ברור היה לו שהביגמיה החברתית לא תוכל להימשך לנצח. כעת הסוודר יעזור לו לבחוֹר.
למחרת הגיעה אליו זהבה. אורן, בדחף פתאומי ובלתי מוסבר לבש שוב את הסוודר, אף בלא שידע מדוע הוא עושה זאת. כשהודה לה על מתנתה, בהתה בו זהבה והפנתה הצידה את ראשה. כשהפציר בה אורן, הודתה בדמעות שהסוודר הוא מעשה ידיה. עבדה עליו מתחילת השנה, התקדמה בקושי והתייאשה מיליון פעמים בדרך. כשהסוודר היה מוכן, רצתה לפרום אותו מרוב אכזבה מפני שהתוצאה נראתה לה מגוחכת ועלובה. לבסוף נמלכה בדעתה והחליטה בכל זאת להעביר לו את הסוודר בתקווה שאורן יעריך את מאמציה. כשלא אמר מילה על הסוודר, הבינה שצדקה והצטערה על שבכלל נתנה אותו. אורן ההמום חיבק אותה והבטיח לה שהוא יודע להעריך את מאמציה ושהסוודר הוא יצירת מופת, רק שזהבה שכחה לציין את שמה. זהבה נשבעה שהכניסה לסוודר כרטיס ברכה וכשאורן הבהיר לה שלא עשתה זאת, פרצה בצחוק נבוך ובקצות אצבעותיה סטרה לעצמה על הלחי.
אותו לילה התקשה אורן להירדם. שכב במיטתו והספקות התרוצצו במוחו. כעת הסתבך באמת. ברור היה לו שאחת משתיהן משקרת ביודעין ובגלל אותה שקרנית, סובלת השנייה. אורן ידע שהוא מוכרח למצוא מי משתיהן סרגה את הסוודר. הדבר הפך עבורו למטרה חשובה יותר מכל. אך כיצד יוכל לחקור? שתיהן תתעקשנה על הגרסאות שלהן ואף אחת לא תודה כעת ששיקרה. היטב ידע שאם ילחץ עליהן, הוא עלול לאבד את השקרנית אך גם את הסורגת. ברור היה לו שלעולם לא יֵצא שוב עם השקרנית, אך את הסורגת רצה לשמור לעצמו יותר מכל. כשנרדם, עדיין לא הצליח להחליט מה יעשה.
למחרת לאחר סיום יום הלימודים, עצר את המורה לתנ"ך בדרכו הביתה וביקש לשוחח איתו. סיפר לשלמה הכל על פרשת הסוודר וביקש מהמורה שיעזור לו.
"ואתה עוד רצית שתי חברות, מה?" לגלג המורה ברוח טובה. "היה עליך ללמוד מיעקב שנאלץ לשאת שתי אחיות ורגע של שקט לא יָצא לו מזה."
"אני לא רוצה שתי חברות," נהם אורן. "אני מוכן להסתפק באחת - זו שסרגה לי את הסוודר. אבל איך אני אדע מי היא?"
"אתה מתחיל לגרות את סקרנותי," נשך שלמה את שפתו העליונה. "זו בהחלט תעלומה בלשית קטנה. כיצד נוכל לפתור אותה בלי להתחיל בחקירות בלתי נעימות? לא, עלינו לעשות זאת בשיטה הגיונית. רק רגע, אני חושב שיש לי רעיון. אתה יודע מדוע קוראים לי שלמה?"
"על שם סבא שלך, אני מניח," משך אורן בכתפיו.
"צדקת, אך לא לכך התכוונתי," חייך המורה. "אני מתכוון למלך השלישי שמָלך בישראל. אם אתה מכיר את קורותיו של קודמי לשם, אולי תמצא שם את התשובה לבעיותיך. זוכר את פרק ג' במלכים א'? אני מתכוון לפסוקים ט"ז ועד סוף הפרק. שתי נשים הופיעו לפני המלך שלמה עם תינוק אחד וכל אחת טענה שזהו בנה. ומה עשה שלמה? אמר למשרתיו - 'גזרו את-הילד החי לשנים ותנו את-החצי לאחת ואת-החצי לאחת.' השקרנית תמכה ברעיון, אך האם האמיתית לא יכלה לראות במות בנה וביקשה לתת את התינוק לשנייה ובלבד שיישאר בחיים. כך מצא המלך שלמה מי האם האמיתית וגם אתה תוכל לעשות כמוהו ולמצוא את האמא של הסוודר, כלומר, את זו שסרגה אותו עבורך. תמיד חלמתי לבצע משפט שלמה כזה בעצמי והנה נקרתה בפניי ההזדמנות. אני מוכן לספק לך את הבמה למשפט - לפני הכיתה כולה. מה אתה אומר?"
"אני לא יודע," היסס אורן. "לא הייתי רוצה להציג את הבעיה שלי לפני כל תלמידי הכיתה. זה לא הכי נעים."
"ויותר נעים לך להסתובב כך בחוסר ידיעה?" לחץ עליו המורה.
"אני יודע? בסדר," נכנע אורן. "אני רק מקווה שאתה יודע מה אתה עושה."
"סמוך עלי," זרח שלמה. "בשיעור התנ"ך הקרוב תיפתר בעייתך. וכמובן, אל תספר לאף אחד מה עומד להתרחש ובייחוד לא לשתי החברות שלך. מובן?"
אורן הנהן והלך לדרכו אכול ספקות. הסתובב חסר מנוחה עד שהגיע השיעור בתנ"ך. כשהחל השיעור, הודיע המורה לתלמידים שהיום לא ילמדו חומר רגיל, כי מצפה להם חוויה מסוג אחר.
"מבחן פתע!" לחשו כמה תלמידים בפנים חיוורים.
"משפט פתע!" תיקן המורה והתלמידים בהו בו בתדהמה. "אורן, גש הנה," הורה לתלמידו. אורן קם על רגליו והביא למורה חבילה עטופה. המורה תלש את העטיפה ופרש את הסוודר. קריאות התפעלות נשמעו וכמה בנות החלו להתלחש בהתרגשות, מתרשמות מיצירת האמנות המדהימה.
"סוודר יפה, מה?" גיחך המורה. "הוא כל כך יפה, עד שמרוב יופי נעתקו המילים מפי הסורגת שאינה מגלה לנו את זהותה. חבל, רציתי שהיא תַראה לכם שניתן להצליח בלימודים וגם לעסוק בתחביבים מועילים בלי שהאחד יפגע בשני. אבקש אם כך מהסורגת לקום על רגליה."
לרגע ארוך השתררה דומייה בכיתה ואז, בתיאום מושלם שכאילו סוכם מראש, קמו זמירה וזהבה בבת-אחת על רגליהן בשני צדי הכיתה. כשראו זו את זו, אזל הדם מפניהן, אך הן המשיכו לעמוד ומבטיהן אמרו הכל. המולה פרצה בכיתה והמורה נאלץ לצרוח כדי להשתיק את התלמידים.
"יש לנו כאן בעיה קטנה," אמר בנחת. "הרי לא נסיק מכך ששתיכן גם יחד סרגתן את הסוודר הזה?" השתיים שתקו. "אז מי משתיכן הכינה את היצירה הנפלאה הזו?"
"אני!" צרחו שתיהן ביחד והשתתקו מיד, מביטות זו בזו בשנאה כמוה לא ראה אורן מעולם. והרי תמיד חשב ששתיהן מסתדרות היטב זו עם זו.
"אז בכל זאת סרגתן ביחד?" היקשה שלמה.
"סרגתי לבד," קראה זמירה.
"לא נכון. זה הסוודר שאני סרגתי," התעקשה גם זהבה ודמעות עמדו בעיניה.
"ככה!" הבין המורה. "אז יש לנו בעיה קטנה. כל אחת משתיכן טוענת לבעלות על הסוודר. ברור שהוא שייך רק לאחת מכן ואנחנו מגששים באפלה. ובכן, אורן אינו רואה כל טעם להשתמש בסוודר שאינו יודע ממי קיבל אותו ולכן הוא מעדיף להחזיר את הסוודר לסורגת שלו. אבל אנחנו עדיין בבעיה. למי משתיכן יוחזר הסוודר? לא תישאר לי ברירה אלא להחזיר אותו לשתיכן." בתנועה זריזה הוציא מכיסו מספריים קטנות. "שותפוּת לא תבוא כאן בחשבון. לכן פשוט אגזור את הסוודר לשני חלקים שווים וכל אחת מכן תקבל מחצית ממנו. מה דעתכן?"
"מצדי זה בסדר," קראה זמירה מיד בקול זועף.
"ומה את אומרת, זהבה?" שאל המורה בשקט ושאלתו רעמה בכיתה הדוממת והמתוחה. זהבה היססה לרגע ארוך ונשמה בכבדות ואז, לתדהמתו של המורה, השיבה בפסקנות - "אתה יכול לגזור אותו!"
במשך עשר שניות נותר המורה עומד המום ואחר כך אחז במספריים וקרב אותן אל צווארון הסוודר, כאילו בכוונה להתחיל לגזור.
"לא!" הצריחה שבאה ממרכז הכיתה, הקפיצה את התלמידים ואת ידו של המורה לתנ"ך. חמוטל זינקה ממקומה ורצה אל שולחנו של המורה. "שלא תעז!" צרחה חברת הוועד בסערת נפש וחטפה את הסוודר מידו. "חודשים עבדתי על הסוודר הזה. את העיניים והנשמה הוצאתי עליו וכעת אתה הולך לגזור לי אותו בעשר שניות?"
ההמולה שפרצה כעת בכיתה, לא ניתנה עוד לשליטה. שלמה חייך בניצחון והחזיר את המספריים לכיסו. זמירה וזהבה הסמיקו וצנחו על כיסאותיהן, מנסות לקבור את עצמן מרוב בושה. אך אורן לא טרח להביט בשתי השקרניות. פתאום הבין הכל ורגש חדש ובלתי מוכר התגנב אל ליבו. עיניו נשלחו אל חמוטל והביטו בעיניה בהבנה.
וזה היה גם הרגע בו הפסיק אורן לצאת במקביל עם שתי נערות והתחיל לצאת עם אחת בלבד.

                                                                                                                                חזרה למסך הקודם