ב ר י   פ ר י ג ת
סופר ומתשבץ
ס י פ ו ר   ק צ ר    ל נ ו ע ר

סיפור קצר שפורסם בשבועון לנוער ראש 1                                                     חזרה למסך הקודם

י ו ם   ה ד י ן

"המורה הזו הגזימה בענק," רטנה קרין בעיניים מבריקות מזעם. "בהתחלת השנה היא הבטיחה לנו שאת העבודות היא תרכז בסמסטר השני ופתאום היא תוקעת לנו את העבודה הזו? הלכתי אליה באופן אישי להזכיר לה את מה שהבטיחה, והיא הודיעה לי שאם לא אגיש את העבודה, בכלל לא בטוח שאמשיך אצלה בסמסטר השני. לא היה לה אכפת שאני באמצע הקורס לדוגמנות ושכל הערבים הולכים לי על זה. אמרה שאם רציתי להיות דוגמנית, לא הייתי צריכה להצטרף למגמת המחשבים בבית-הספר, שבה יש משמעות לתוכן הגולגולת ולא לחמוקי הגוף. בזמנו בחרתי במגמת המחשבים בגלל שאבא שלי בלבל לי את המוח עם העתיד הצפוי לי במקצוע הזה. על דוגמנות בשעות הערב הוא לא רצה לשמוע והיה לי מזל שאמא חתמה לי. כעת אני תקועה עם שניהם ואיך אני אצליח גם בזה וגם בזה?"
"אני לא יודע מה להגיד לך," משך שחם בכתפיו. "מה שבטוח, את מוכרחה להגיש את העבודה, ואם תקדישי את זמנך הפנוי ללימוד בקורס הדוגמניות, לעולם לא תספיקי להכין עבודת מחשב ברמה שהמורה דורשת."
"אני לא כל כך בטוחה. חשבתי על משהו!" הרצינה קרין. "המורה אמרה לנו שאת העבודה אפשר להגיש ביחיד או בזוג. אז מה דעתך ש..."
"תשכחי מזה," נרתע שחם בבהלה. "את יודעת שאני התלמיד הכי גרוע בכיתה במחשבים. אני הגעתי למגמה הזו רק בגלל שאת הלכת אליה. אין שום סיכוי שאני אוכל להכין בעצמי את העבודה אם לא אקבל ממך סיוע ממשי."
"אם היה לי זמן, הייתי עושה את העבודה סולו עבור שנינו," אמרה קרין בבוז. "לא, שחם. אמרת שאתה אוהב אותי ומוכן לעשות הכל בשבילי, אז הגיע הזמן שתוכיח לי את זה, בייחוד שגם אתה תרוויח מהפתרון הזה. ככה אני לא אצטרך להשקיע זמן יקר בפרויקט ואתה תקבל סיוע כמה שתצטרך."
"מצטער, קרין. אני לא מבין כלום מהפתרון שלך," גנח שחם.
"עינת היא הפתרון," הכריזה קרין. "היא הגאון של הכיתה במחשבים ותמיד נוהגת לעבוד לבד. אני אגיד לך מה נעשה. אתה תיגש אליה, תסביר לה שאתה בצרות ותבקש ממנה שהיא תכין את העבודה יחד איתך. אולי במחשבים אתה לא הכי חזק, אבל בבחורות אתה מומחה. תצטרך לשכנע אותה שאתה מסכן ושרק היא תוכל לעזור לך. מוטב גם שתיזהר ממנה, כי היא קצת מוזרה וילדותית ועושה כל מיני דברים משונים ומתוחכמים בתוכניות המחשב שלה. אבל אנחנו זקוקים לתוצאה, וזה העיקר. שלושה ימים לפני תאריך הגשת הפרויקט אתה תצרוב גיבוי על תקליטור, תמחק את כל העבודה שהיא הכינה עבור שניכם ותביא לי את התקליטור. שנינו נגיש את העבודה ונקבל ציון גבוה."
"אבל מה יהיה עם עינת?" תהה שחם. "היא תישאר בלי עבודה ו..."
"אתה דואג לה או לי?" איימה קרין. "זו האפשרות היחידה שלי לסיים בהצלחה את הקורס לדוגמנות בלי שבינתיים אכשל במחשבים."
"אבל מה יהיה אם היא תתלונן?" שאל שחם בדאגה.
"שתתלונן," פלטה קרין בבוז. "העבודה תהיה ברשותנו, אז מי יאמין לה, בייחוד שנהיה שניים כנגד המילה שלה. יהיה בסדר, שחם. את הטיפול במורה למחשבים תשאיר לי. אתה תבצע את החלק שלך ושנינו נרוויח מכך."
הכיתה נדהמה כששחם נפרד מקרין והחל להראות בחברתה של עינת. בייחוד נדהמה עינת והסתגרה בתוך עצמה, אלא ששחם גילה דבקות במטרה וקנה את ליבה. כשביקש ממנה לסייע לו בפרויקט המחשבים, הסכימה עינת והשניים החלו לעבוד יחד על הפרויקט. כמובן שעינת היתה זו ששפעה רעיונות מבריקים והשקיעה את כל זמנה בפיתוח התוכנה. שחם ניסה לסייע לה ככל יכולתו, אך עד מהרה למד מפיה שהוא מפריע לה יותר מאשר עוזר. היתה מעדיפה שיניח לה לעבוד לבד, אך הוא התעקש לקחת חלק פעיל, העיקר שלא יידחק הצידה. בינתיים ספר שחם את הימים עד להגשת העבודה. באותם ימים נאלץ להתנזר מפגישות עם קרין העסוקה, בייחוד כשבילה את זמנו הפנוי בחברת עינת. עינת, שבשיחות טלפוניות עם קרין כינה אותה שחם "וירוס התולעת שלי", היתה תחליף מסליד עבורו, אך המטרה קידשה את האמצעים ושחם התנחם בתוצאה הסופית.
שלושה ימים לפני תאריך הגשת העבודה, תרם שחם לפרויקט את תרומתו האקטיבית הראשונה והיחידה. המתין עד שעינת תיגש להתקלח, צרב את קובצי התוכנה על תקליטור שהחביא מתחת לחולצתו ולאחר מכן מחק מהמחשב ביסודיות כל זכר לעבודה. אפילו לא טרח להמתין שעינת תסיים להתקלח. כשעינת נכנסה לחדר שלה, נדהמה לגלות ששחם נעלם מהדירה ואפילו אמא שלה לא יכלה להבהיר את המסתורין. עברו עשר דקות ועינת החלה להבין שמשהו חמוּר הרבה יותר התרחש. בהתה במסך של המחשב שהציג דיסק ריק למחצה וסל אשפה ריק לגמרי והאמת הנוראה חדרה למוחה, כשידעה פתאום ששחם עזב אותה לנצח. כשניסתה לטלפן אל ביתו, הודיעה לה אמו ששחם אינו בבית והיא אינה יודעת מתי יחזור. כמובן, שחם נמצא אותה שעה בביתה של קרין והשניים עסקו בלימוד התוכנה, כדי שיוכלו להציג אותה בבוא היום.
היום הגדול הגיע. כל תלמיד או זוג תלמידים קיבלו רבע שעה כדי להדגים את הפרויקט הממוחשב שהכינו. קרין ושחם המתינו במתח לתורם. עברו עליהם שלושה ימים מורטי עצבים עד שגילו שעינת כלל לא טרחה להתלונן עליהם. פשוט התעלמה מהם ונראתה קודרת ורצינית יותר מתמיד. קרין חקרה ומצאה שעינת נרשמה לבדה להגשת העבודה. קרין יכלה לתאר לעצמה איזו עבודה עלובה וחפוזה תגיש עינת, ולכן נדהמו קרין ושחם לגלות שעינת הציגה בפני הכיתה פרויקט דומה להפליא לפרויקט שעמדו להציג בעצמם. זה היה בלתי אפשרי, לכתוב מחדש תוך שלושה ימים את התוכנה לפרויקט המסובך הזה, אך עינת עשתה את הבלתי ייאמן. נכון שהתוצאה היתה בלתי מלוטשת וסבלה מפגמים רבים, אך המורה התרשמה מהרעיון הכללי, והעניקה לעינת ציון גבוה.
"איזו חוצפנית!" סיננה קרין בין שיניה. "היא הגזימה, הדפוקה הזו! את האפשרות הזו לא הבאתי בחשבון, שבמקום לפתח סתם פרויקט חדש מהסוג הפשוט שאפשר לבנות בשלושה ימים, היא תצליח לשחזר את העבודה הענקית שגנבת ממנה."
"מה נעשה עכשיו?" לחש שחם ההמום אל תוך אוזנה של קרין. "כולם יראו שיש לנו פרויקט מקביל ואנחנו נסתבך."
"אתה שתוק ותן לי לדבר!" פקדה עליו. "תענה רק כשאני אגיד לך." היא קמה ממקומה והתפרצה בלהט - "המורה!" החלה למחות. "אני לא מבינה בדיוק מה קורה כאן."
"שבי!" פקדה עליה המורה השמנה למחשבים. "המתיני לתורך. הוא יגיע עוד מעט."
"אבל זה ממש לא הוגן," המשיכה קרין להתווכח. "אני לא יודעת מאיפה עינת השיגה את הרעיון לפרויקט שלה, אבל זוהי גניבה. שחם ואני לא נזהרנו ופטפטנו קצת יותר מדי בנוכחותה על הפרויקט שלנו והיא גנבה מאתנו את הרעיון. נכון שהיא לא הספיקה להביא אותו לרמה שאנחנו פיתחנו, אבל גם ככה אני חושבת שזו שפלות מצידה."
"רק רגע," אמרה המורה בפנים חמוּרי סבר. "את טוענת שעינת נזקקה לרעיון שלכם כדי לבנות פרויקט?"
"אני לא טוענת שום דבר," התלהבה קרין. "אבל עובדה שהפרויקט של עינת איננו פרויקט גמור. רואים שהיא עבדה עליו מהר ובזמן קצר. אני יכולה לתאר לעצמי שהיא ניסתה להרכיב פרויקט מקורי משלה ונכשלה. כנראה שאז, מחוסר ברירה, גנבה את הרעיון שלנו והשתמשה בו ברגע האחרון כדי שהיא לא תישאר בלי פרויקט בכלל."
"עינת, האם זה נכון?" פנתה המורה אל התלמידה העייפה והמותשת שישבה והביטה בריכוז בציפורניה. עינת לא ענתה. המורה רצתה לחזור על השאלה, התחרטה ופנתה שוב אל קרין.
"אני לא בטוחה שאני מבינה מה קורה פה," הודיעה. "אבל לפני שנמשיך את בירור הפרשה האפלה הזו, אולי תוכלו שניכם להציג את הפרויקט שלכם כדי שנבין יותר במה מדובר?"
"בבקשה," חייכה קרין וגררה אחריה אל המחשב את שחם הרועד. התקליטור הוטען וקרין החלה להקיש על הקלידים. בהתחלה הלך הכל כשורה והמורה התרשמה מאוד, כשלפתע קרה דבר נורא. המסך הבהב והתוכן שעליו נמחק. במקומו הופיע ציור מגוחך של אשה שמנה ומעוותת, ומתחתיה הכיתוב - 'אנחנו לא אוהבים את המורה למחשבים, כי אלינו היא מתייחסת כמו אל כלבים!' וברקע נוגנה המנגינה של 'בנצי השמן, בבטן יש לו בן!'
"מה זה?" צרחה המורה והסמיקה. קרין ההמומה הקישה שוב ושוב על הקלידים ולחצה בפראות על לחצני העכבר, אך המסך נותר כשהיה והתלמידים התפוצצו מצחוק שהרגיז את המורה הרבה יותר מהכותרת הילדותית. המורה מיהרה לכבות את המחשב וגררה את קרין ישר אל המנהל. שחם האומלל צעד בעקבותיהן, אך לפני שיצא מהחדר, הספיק לקלוט את מבטה של עינת, וליבו שקע. רק כעת הבין כיצד הופל בפח. עינת כהרגלה הטמינה בתוכנה מלכודת שפעלה החל מתאריך שנקבע מראש, וניתן היה לנטרל אותה רק באמצעות מילת מפתח סודית שהוקלדה לאחר הפעלת התוכנה. עינת אהבה התחכמויות מהסוג של דלת אחורית וכשהחלה את פיתוח התוכנה, בנתה את המלכודת בלי שתעלה בדעתה שזו תהיה התוצאה שלה. ואז, כששחם גנב ממנה את התוכנה, לא טרחה עינת להתלונן עליו. וכי מדוע שתעשה זאת? לא נותר לה אלא להמתין לבוא יום הדין.

                                                                                                                                חזרה למסך הקודם