ב ר י   פ ר י ג ת
סופר ומתשבץ
ס י פ ו ר   ק צ ר    ל נ ו ע ר

סיפור קצר שפורסם בשבועון לנוער ראש 1                                                     חזרה למסך הקודם

פ ח ד   ג ב ה י ם

טלי יצאה מהמעלית ונכנסה הביתה כרוח סערה.
"אמא, יש כבר עיתון?" שאלה-זרקה לחלל הדירה.
"כן," השיבה האם מהמטבח. "הוא בחדר השינה על המיטה..."
טלי מיהרה אל חדר השינה של הוריה, חטפה את העיתון והסתגרה בחדרה. דפדפה בעיתון עד שמצאה את מדור השאלות והתשובות והחלה לעיין בו ברפרוף. אנחת רווחה נפלטה מפיה. סוף-סוף זכתה לתשובה המיוחלת.
'אני מאוהבת בנער מהכיתה שלי,' פורסמה השאלה. 'אני מוכנה לעשות הכל כדי שהוא יהיה החבר שלי, אבל אני קצת חוששת. מה לעשות? בת שבע עשרה מתוסכלת.'
התשובה היתה קצרה - 'אם את מוכנה לעשות הכל, מה דעתך לעשות מעשה מסובך ואמיץ כמו לגשת אליו ולהגיד לו מה את מרגישה אליו? איך לא חשבת על זה בעצמך, מה?'
טלי סיימה לקרוא וקללה פרצה מפיה. השליכה את העיתון הצידה ורקעה ברגלה בכעס. סתם בזבזה שבועות יקרים בציפייה לתשובה גואלת שלא חידשה לה כלום. אם רק היה לה אומץ לפנות אליו ולגלות לו את אהבתה, היתה עושה זאת מזמן. אבל היא מכירה אותו. הוא יסרב לה והיא תקבור את עצמה מרוב בושה. מאידך לא יכלה להתכחש לעובדה שהעיתון צודק.
"זה מאוד מחניף לי," חייך אליה ירון. "יפה מצדך שסיפרת לי על ההרגשה שלך אליי. למען האמת, כשהתחלנו ללמוד יחד השנה, אפילו התאהבתי בך. אבל..."
"אבל מה?" שאלה בחרדה כשהפסיק פתאום.
"אבל מאז חלפה כמעט שנה וככל שלמדתי להכיר אותך יותר, נגנבתי פחות," אמר ושוב לא חייך. "את ממש לא הטיפוס שלי, טלי. לכי והשליכי את החכה שלך בנחל אחר."
"איך למדת להכיר אותי?" ניסתה טלי להתווכח. "אתה מכיר אותי רק מהכיתה."
"ומה ההבדל?" תמהּ וכבר לא היה חביב כל כך. "את מין דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד? אל תיכנסי לי לנשמה ותפסיקי עם פרצוף התשעה באב הזה. אני לא מעונין ודי. נקודה. אל תגידי כלום. אני לא רוצה להגיד משהו שיפגע בך, אז בואי נסגור עניין."
והוא הלך. טלי נשכה את שפתיה לבל תפרוץ בבכי. הרגשת ההשפלה היתה נוראה. כמובן, למרות ההדרכה במדור בעיתון, אסור היה לה לפנות אליו ישירות. כעת כל הכיתה תצחק ממנה. המתינה במתח ללעג הכללי אך ירון הפתיע אותה ולא סיפר לאף אחד. היא ניצלה בנס.
מדוע הוא שמר זאת בסוד? טלי יכלה להסביר זאת רק בדרך אחת. למרות מה שאמר, ירון אינו אדיש אליה. בעצמו הודה שהתאהב בה בתחילת השנה. ומה גרם לו לשנות את דעתו? רק היא עצמה. מאז הגיעה לתיכון, הפכה טלי לשחקנית מצטיינת בתיאטרון החיים. ברור היה לה שאם תהיה נערה שקטה, היא תידחק לפינה. טלי עשתה הכל כדי להתקרב אל מרכז העניינים ועל דרך השלילה. התנהגה באופן חצוף, מעורר תשומת לב ולעיתים קרובות מעצבן. לא ויתרה לאף אחד ורבה על שטויות, העיקר לא להפסיד. עד מהרה יצא לה שם רע, אך אי אפשר היה להתעלם מקיומה והיא השיגה את מטרתה.
אך האם היתה כזו באמת? חברותיה הקרובות הכירו אותה כנערה שקטה, אף שנחושה בדעתה ועקשנית, והיתה חברה טובה ומעניינת. עם נערה כזו ישמח ירון לצאת. אך כיצד יכיר את טלי האמיתית? טלי כזו לא ימצא בבית הספר. עליו להכיר אותה לאחר הלימודים.
ככל שחשבה על כך, גברה אהבתה אליו ובמקביל גבר הייאוש שלה. אין שום דרך שתוכל להיות בחברתו שלא במסגרת הכיתה. אמנם ניסתה פה ושם, אך ירון התעלם ממנה. מה לא היתה נותנת עבור ערב בחברתו.
ערב? רעיון דמיוני נזרע במוחה. בתחילה ניסתה להתעלם ממנו, אך ככל שחשבה עליו יותר, השתכנעה טלי שזו הדרך היחידה. רק כך יכיר אותה ירון באמת. החופש הגדול מגיע. הוריה ואחותה נוסעים לחו"ל. זוהי ההזדמנות הגדולה שלה. היא תצליח וירון יהיה שלה.
הוריה נסעו וטלי החלה בביצוע תוכניתה. ירון התגלה כעקשן לא פחות ממנה. כל ניסיונותיה לשכנעו לבקר אותה נתקלו בקיר אטום והימים החלו לחלוף במהירות מדאיגה. טלי נכנסה ללחץ בניסיון לאלתר דרך להביא את העכבר החמוד לידי אכילת הגבינה במלכודת שהכינה לו. רק לאחר שלושה ימים יקרים מפז מצאה לבסוף את הדרך לפתות אותו. בתואנת שווא השיגה ממנו ספר חשוב לו. כשלאחר יומיים נוספים נזקק לו, טלפן אליה ולא הצליח להשיג אותה ולכן נאלץ לבוא אל ביתה כדי לקחת את הספר חזרה. הזבוב נכנס אל רשת הקורים.
טלי קיבלה את פניו והובילה אותו אל חדרה. ירון נראה קצר-רוח וביקש את הספר כדי שיוכל כבר ללכת. טלי דווקא לא מיהרה. הלכה קודם לשירותים וחזרה.
"הספר יכול לחכות," אמרה. "אם אתה כבר פה, רציתי שתדע משהו. אני אוהבת אותך, ירון. אני גנובה עליך ורוצה להיות החברה שלך. אמרתי את זה ברור?"
"יותר ברור אפילו מהפעם הקודמת," לא התרגש ירון. "וחשבת שאם אני אשמע את ההצהרה בחדר שלך, אני אשנה פתאום את דעתי?"
"ירון, מדוע אתה לא נותן לי צ'אנס?" התחננה אליו.
"אל תגרמי לי להוציא מהפה משהו שאחר-כך שנינו נתחרט עליו," אמר ירון. "תני לי את הספר ונשכח את ה... הסיטואציה הלא נעימה הזו."
"הכל בגלל שיש לך דעה קדומה נגדי," אמרה טלי. "לו יכולת להכיר אותי באמת..."
"את חוזרת על הדברים שלך באופן משעמם ונמאס לי לחכות," החל ירון לאבד את סבלנותו. "את נותנת לי את הספר?"
טלי הושיטה יד אל הספרייה, שלפה את הספר והושיטה לו. ירון לקח את הספר ויצא מהחדר בלי לומר מילה נוספת כשטלי ממתינה בלב הולם. לאחר רגע קצר חזר.
"הדלת נעולה. תפתחי אותה," ביקש.
"שמעת שהוריי נסעו לחו"ל לחודש שלם ונשארתי לבד בדירה?" שאלה טלי בתמימות.
"מעניין מאוד," רטן. "אז מה זה נוגע לי?"
"הכנתי מספיק אוכל בתוספת חטיפים בכמות בלתי מוגבלת," המשיכה טלי. "תמורת תשלום מתאים ובטחון גבוה במיוחד, לקחתי מספריה ההשאלה עשרים סרטים בבת-אחת למשך חודש שלם. עשיתי כל מה שאפשר שהדירה תהיה מצוידת באופן מושלם לשהייה של חודש."
"אל תעצבני אותי," החל ירון להתרתח. "מה את מברברת לי? תפתחי כבר את הדלת."
"זוכר שהלכתי לשירותים?" אמרה טלי. "אתה חיכית לי פה בחדר ואני הלכתי. בדרך לשירותים הוצאתי את המפתח מדלת הכניסה שהיא דלת פלדה משוריינת. לקחתי את המפתח, השלכתי אותו לאסלה והורדתי את המים. וזה היה המפתח היחיד לדלת. עד שהוריי יחזרו, אין בדירה מפתחות נוספים."
לקח לו רגע ארוך בטרם קלט את משמעות הדברים ששמע.
"מה עשית?" צעק בבהלה.
"הטלפון בדירה מנותק כבר ארבעה ימים, כפי שבוודאי גילית בעצמך," אמרה טלי בקור-רוח. "פניתי לחברת הטלפון וביקשתי שינתקו אותו. אנחנו נמצאים בקומה השלוש-עשרה בבניין. הדירה מתחתנו ריקה. גם הם בחו"ל. הדירה האחרת בקומה שלנו נמכרה והדיירים החדשים עוד לא נכנסו לגור עד עכשיו. בקיצור, אין שום קשר לעולם שבחוץ. בעוד חודש יחזרו הוריי ויפתחו את הדלת. עד אז אנחנו נישאר כאן, אתה ואני, ונהיה ביחד חודש ארוך. יהיה לך חודש חסר שישה ימים להכיר אותי כמו שאני באמת. אם אחר-כך עדיין לא תרצה בי, אני אסיק את המסקנות ואכנע. כמובן שאני לא מאמינה שכך יקרה כי אני בטוחה שאתה תשנה עליי את דעתך. אבל עד לאותו רגע ההמשך יהיה תלוי כמובן גם בך. אם אתה תשתף פעולה, מחכה לנו תקופה נפלאה. עשינו עסק?"
"את עשית עסק, לא אני. את מטורפת," קרא ירון ונשען על הקיר הסמוך לו. "איך העזת לעולל לי דבר כזה? לכלוא אותי לחודש? הוריי יתפגרו מדאגה."
"בחיים לא," חייכה אליו. "החל מהיום הם יקבלו הודעות סדירות ממך, עם הסבר מתקבל על הדעת לסיבת ההיעדרות שלך. הם אולי ידאגו קצת, אבל הם לא יפנו למשטרה מפני שההודעות יציינו את זה במפורש. נרגעת?"
"נרגעתי? אני מתפוצץ. אני מרגיש זוועה," נהם ירון.
"אל תדאג," התרחב חיוכה של טלי. "הכנתי מלאי של כדורי אנטיביוטיקה, כדורים להורדת חום כדורים נגד כאב ראש ועוד כל מיני כדורים. אם מישהו משנינו יחלה, יוכל השני לטפל בו למרות שלא נוכל להזעיק רופא. אני מקווה שלא נחלה במחלה קשה מדי. אבל למה לדאוג ממשהו שלא יקרה? ירון, אל תביט בי ככה. האמן לי שדאגתי להכל. למשל, הבגדים שלך. הרי לא תוכל ללכת חודש שלם באותם חולצה ומכנסיים אז עשיתי שופינג בגדול. אתה יודע שכסף לא חסר לי. קניתי לך מספיק בגדים ולבנים להחלפה בדיוק לפי מידתך. גרביים ונעליים אתה לא תצטרך. תוכל ללכת יחף כל הזמן. יש שטיחים מקיר אל קיר בכל הדירה. אל תטריד את עצמך בשאלות מציקות. קבל זאת כעובדה בלתי ניתנת לשינוי. פשוט תירגע ותתחיל ליהנות."
"ליהנות? יצאת מדעתך?" צרח ירון בזעם. "אני לא אשאר כאן אפילו רגע מיותר," והוא מיהר אל החלון הסמוך ופתח אותו. הרחוב השתרע הרחק מתחתיו והמכוניות נראו קטנות ולא נשמעו כלל. להפתעתה של טלי החוויר לפתע ירון, עצם את עיניו וצעד לאחור בפנים לבנים כסיד.
"מה קרה?" שאלה טלי.
"זה גבוה. גבוה מדי," נאנק ירון וצנח על כיסא. "אני לא יכול להביט."
"אתה סובל מפחד גבהים," הבינה. "אז לא כדאי שתסתכל החוצה. בכל מקרה, אף אחד לא ישמע אותך. כולם סוגרים את החלונות ומפעילים מזגנים יום ולילה."
"אני רוצה לצאת מפה," גנח.
"אבל זה בלתי אפשרי," התנצלה. "כעת מאוחר מדי. הכנתי עבורך את החדר הסמוך, החדר של אחותי. בוא, אני אראה לך אותו."
"לא צריך טובות," התאושש ירון, קם ויצא מהחדר. טלי שמעה אותו נכנס לחדרו וטורק את הדלת. היא לא נכנסה אחריו. מוטב לתת לו להירגע ולעכל את המצב. אין מה למהר. כמעט חודש שלם לפניהם והזמן יעשה את שלו.
כל אותו יום הסתגר ירון בחדר. באמצע הלילה שמעה אותו מתגנב למטבח וזולל משהו. כשיצא מהמטבח, הפתיעה אותו והוא נמלט חזרה לחדרו והמשיך להסתגר. למחרת המשיך בברוגז כמעט יום שלם. בערב יצא החוצה ונראה מובס.
"אני מת מרעב," אמר בהבעת פנים זועפת.
יחד אתו הכינה טלי ארוחת צהריים-ערב טעימה. היתה מומחית בבישול פיקנטי וירון הרעב זלל את מטעמיה ואף שיבח אותם. דברי חיממו את ליבה והיוו גשר ראשון מעל התהום הפעורה ביניהם. מיד ניצלה את ההזדמנות והזמינה אותו לצפות בצוותא בסרט שכור. ירון הסכים בעקימת פרצוף והתיישב על כורסה הרחק ממנה. השניים צפו בסרט בשתיקה וכשהסרט הסתיים, הסתלק ירון אל חדרו. לטלי היתה סבלנות כך שלא נפגעה מהתנכרותו.
חלפו שלושה ימים עד שירון החל להפשיר. נראה שהבדידות העיקה עליו והוא היה מוכרח לדבר עם מישהו. פה ושם ערך שיחות קצרות עם טלי ותמיד קטע אותן וחזר לחדרו. טלי לא לחצה עליו והתאימה את עצמה אליו. בינתיים שועשעה ממאמציו הכושלים למצוא מוצא החוצה. גם היעדרו המוחלט של הקשר עם העולם שבחוץ הפריע לו. התרגז כהוגן כשגילה שאין שום מקלט רדיו בבית ושהאנטנה מקולקלת כך שרק ערוץ הצפייה בסרטים שכורים פעל.
ביום הרביעי לשהותו בדירה שינה ירון כיוון וניהל איתה שיחה ארוכה. במהלך השיחה ניסה לשכנע את טלי לפתוח לו את הדלת תמורת הבטחה שיהיה חבר שלה לנצח. טלי העמידה פנים שמחים. הבטיחה לו שהיא מאושרת, ולו יכלה לפתוח את הדלת, ודאי שהיתה עושה זאת מיד. אחר-כך ניצלה את ההזדמנות וגררה אותו לשיחה נוספת שבסיומה הזמינה אותו לצפות שוב בסרט. הפעם ישבו שניהם יחד על הספה ומדי פעם החליפו משפט. הסרט היה דרמטי ונוגע ללב וירון התרשם מעלילתו, עד שהחזיר אותו לאחור וצפה שוב בקטע הסיום. אחר-כך נותרו לשבת ושוחחו על תוכנו. לאחר ויכוח קצר, גילו שהם בעצם מסכימים ביניהם. במהלך השיחה הניחה טלי את ראשה על כתפו וירון הושיט יד מהססת והקיף את כתפיה. אך ברגע שסיימו לשוחח, משך ירון את ידו ומיהר לחדרו.
בארוחת הערב המשיכו לשוחח וירון הלך ונפתח. למחרת הפכו השיחות לאישיות יותר. טלי חיכתה להזדמנות וברגע מסוים מעדה שלא בכוונה וצנחה אל בין זרועותיו. הוא עמד נבוך והיא נצמדה אליו ופרצה בצחוק. ירון הפסיק לנסות להשתחרר והצטרף אליה בצחוק גדול.
בערב צפו שוב בסרט וכשסיימו, ליווה אותה ירון אל חדרה ונשק לה לפרידה, עד שאותו לילה כמעט לא ישנה. העניינים התקדמו בכיוון הרצוי. אם עד כה היססה לפעמים באשר לכדאיות התוכנית שלה, הרי שכעת שמחה על שהגשימה אותה. נותרו להם עוד שלושה שבועות. עד אז יהפוך ירון להיות שלה בלב ובנפש.
למחרת לפני הצהריים עמדה טלי במטבח ובישלה ארוחה סינית. ירון נמצא בחדרו וקרא ספר. טלי כבר החליטה שזה היה היום האחרון שלו בחדר נפרד. הלילה תציע לו לעבור לישון בחדר שלה. ברור היה לה שיסכים.
גל חום פרץ לפתע לדירה הממוזגת כשחלון נפתח אי שם בדירה. טלי קימטה את מצחה בתימהון ואז שמעה לפתע קול בד נקרע ואחר כך צעקה מחרידה. הצעקה הנוראה הקפיאה אותה ופילחה את מוחה, הולכת ונחלשת עד שנקטעה בפתאומיות.
"הו, לא! אלוהים! רק לא זה!" צרחה טלי בייאוש וזינקה החוצה מהמטבח. כרוח סערה פרצה אל חדרו של ירון. חלון החדר היה פתוח לרווחה. סדין מגולגל נקשר לרגל המיטה והשתלשל מהחלון החוצה. טלי מיהרה אל החלון והביטה למטה. הסדין נקשר בקצהו לסדין נוסף ובהמשכו לסדין שלישי ואז נקטע סולם הסדינים. טלי משכה אליה את הסדינים והחווירה עוד יותר. הסדין השלישי היה קרוע באמצעו.
ולמטה יכולה היתה לראות גוף זעיר ומעוות שוכב ללא נוע על האספלט של מגרש החניה. אי אפשר היה להבחין בפרטים, אך טלי זיהתה את חולצתו של ירון - אחת החולצות שקנתה לו ושלבש אותו יום. המטורף! מה הוא ניסה לעשות? לברוח מגובה שלוש עשרה קומות בסולם עשוי סדינים? או אולי תכנן לרדת שתיים-שלוש קומות כך שיוכל להיכנס לדירה אחרת ומשם לצאת מהבניין. אך חבל הסדינים נקרע וירון צנח למטה אל מותו הנורא. וטלי הבטוחה בעצמה אפילו לא הבחינה במעשיו כשהכין את הסולם.
היא צרחה בהיסטריה ומיהרה אל ארון הבגדים שלה. אולי היא עוד תצליח לעשות משהו, אפילו שלא האמינה בכך. בכל מקרה, היא חייבת לו זאת. באצבעות רועדות משכה את מפתח הדירה ממקום המחבוא ורצה אל דלת הכניסה. פתחה את הדלת והזמינה את המעלית. לאחר זמן שנראה לה כמו נצח מצאה את עצמה מחוץ לבניין. הדמעות זלגו מעיניה ללא מעצור כשביכתה את אהובה האומלל. אסור היה לה לתכנן עבורו תוכנית כזו. היתה צריכה לדעת שעקשן כמוהו ינסה להימלט, אפילו אם החזיר לה אהבה. יתכן גם שהחזיר לה אהבה כאילו, כדי שלא תעקוב אחריו יותר מדי. אך מה זה משנה כעת? היא איבדה אותו והוא איבד את חייו. משהו בתוכה מת יחד איתו. היא לעולם לא תחזור להיות מה שהיתה כשהיא יודעת שהיא אחראית למה שקרה. ובכלל כיצד היא תוכל להסביר את הימצאות הגופה למרגלות החלון בדירה שלה?
גופתו של ירון שכבה ללא תנועה באמצע מעגל אנשים שדיברו בקול רם ובהתרגשות. טלי נדחקה ביניהם והתכופפה אל אהובה המרוסק. קריאת תדהמה נפלטה מפיה. זה לא היה ירון. היתה זו בובה שעוצבה בחובבנות מפיסות בד, נראתה רק בקושי דמוית אדם והולבשה בחולצתו ובמכנסיו. לקח לטלי מספר שניות כדי להבין. בכעס נורא הזדקפה ופרצה החוצה ממעגל האנשים.
היא איחרה. באותו רגע יצא ירון מפתח הבניין, הבחין בה, שלח לעברה חיוך ממזרי והלך משם. טלי נותרה לעמוד באגרופים קמוצים ונשכה את שפתיה. איך יכלה להיות כה טיפשה וליפול במלכודת שהכין לה? איך יכלה להאמין שהוא ניסה לרדת מהחלון בסולם חבלים? הרי הוא סובל מפחד גבהים.

                                                                                                                                חזרה למסך הקודם